גיליתי לאחרונה שאחרי יותר מארבע שנות "פרשת ענת קם" שכללו שורה של ראיונות שלי ושל מעורבים ובלתי מעורבים (לא משתמשים מספיק בביטוי הזה), יש עדיין לא מעט חובבי תיאוריות מופרכות שחושבים שיש קשר הדוק בין עבודתי בוואלה! ברנז'ה להעברת המסמכים לאורי בלאו. לצד הפניית חובבים אלו לכל הגורמים שהיו מעורבים בקבלתי לוואלה! ברנז'ה אי-אז באוגוסט 2007 (שנה וחודש לפני שנוצר בכלל הקשר עם אורי) לבדיקת הנושא, מצ"ב כרוניקה מצומצמת של חיי המקצועיים:
ספטמבר 2003 – התחלתי לעבוד במדור החינוך של המקומון הירושלמי של רשת ידיעות (אז קראו לו סתם "ירושלים"). הגדרה מחמיאה של התפקיד תהיה "סיקרתי את המתרחש בתיכוני העיר", הגדרה ריאלית יותר תהיה "כתבתי על התפרעויות של שמיניסטים".
דצמבר 2004 – הופעתי בפאנל של תכנית טלוויזיה כלשהי לצד רותם דנון, אז עורך וואלה!ZONE, מדור הנוער של וואלה הי"ד. כמה שבועות אחר כך עולה המאמר הראשון שלי (היחיד שמצאתי כרגע בגוגל הוא ממרץ 2005, לדעתי יש משהו מוקדם יותר).
יולי 2005 – אני מתגייסת לצה"ל לאחר שלא עברתי את המיונים לגלי צה"ל ולקורס טיס ובטמטומי כי רב חשבתי שאצליח להסתדר כבר בבקו"ם.
אוגוסט 2005 – אני מסיימת את קייטנת שמונים ונהנים ומשובצת כפקידת לשכה אצל מפקד פיקוד מרכז, אלוף יאיר נוה. ממשיכה במקביל לכתוב לוואלה!ZONE.
אפריל 2006 – לאחר הדחתי מקורס קצינים אני חוזרת ללשכת מפקד הפיקוד ומקודמת לתפקיד עוזרת רל"שית האלוף (אושר גדול).
יוני 2007 – בחדווה ובאושר ומינוס ששה קילו אני משתחררת מצה"ל. ברשותי דיסק עם מסמכים שלקחתי מהלשכה כשאין לי שמץ של מושג מה לעשות איתם. יוצרת קשר עם מכריי בוואלה! במסגרת חיפוש עבודה של חיילת משוחררת.
אוגוסט 2007 – מתחילה לעבוד בוואלה! ברנז'ה. לא ידעתי אז שהארץ הם מבעלי המניות של האתר וכל שידעתי על אורי בלאו ידעתי מהעיתון שהוריי היו מנויים עליו. כמה קלולס בענייני תקשורת הייתי? בראיון שלי לתפקיד נשאלתי מיהו אבי ניר ועניתי שזהו עורך מוסף הארץ. מובן שבלבלתי עם ניר בכר, ואך אירוני הדבר שלימים יהיה הוא מהאחראים לחשיפתי.
ספטמבר 2008 – אני פוגשת את אורי בכנס של ועד עיתונאי הארץ בבית סוקולוב שהגעתי לסקר והוא מציע לי טרמפ לירושלים. השאר היסטוריה.
נחה דעתכם?
anatkamm 
מדהים רמת התמימות שלך כשאת כותבת "בחדווה ובאושר…משתחררת מצה"ל…ברשותי דיסק עם מסמכים שלקחתי מהלשכה כשאין לי שמץ של מושג מה לעשות איתם".
ובכן, מה לעשות איתם? להשמיד? להחזיר לבעליהם החוקיים?
בחדווה ובאושר פגעת בבטחון המדינה וביצעת פשע?
זה אמור להציג אותך בתור מה?
את משחקת על תמימות השיחרור?
אין הצדקה למעשה שלך. גם אם אתה חושב שהמסמכים האלו "חושפים אור" ושצריך להלחם בצבא ה"לא מוסרי", כי בסופו של יום – ביצעת גנבה ופשע.
אל תייפי דברים.
ביצעתי גנבה ופשע. מעולם לא טענתי אחרת. נשפטתי, הורשעתי וישבתי את הזמן שהמדינה קבעה בשבילי. אני כבר לא חייבת הסברים על המעשה שלי.
אני מתנגד מאוד למה שעשית.אבל את צודקת.נשפטת.ושילמת את חובך.
אכן את לא חייבת, ואפילו מוסרית לא בטוח שיש צורך, אך יש רצון לשמוע את הצד שלך בסיפור – אולי כבר הסברת אך אני כצרכן חדשות קטן לא נחשפתי אליו.
למה הודחת מקורס קצינות?
חוסר מערכתיות. וזה קורס קצינים, הוא מעורב. כבר די הרבה זמן.
זו החרטה הכנה שלך ?
יש לך טעות כפולה
אריה דרעי לא הורשע בשחיתות [אין עבירה שנקראת "שחיתות"] וענת לא הורשעה בבגידה.
אבל בעוד שלגבי דרעי אפשר לומר שהוא רק באופן פורמאלי לא הורשע בעבירה של שחיתות אבל מהותית הוא הורשע בעבירות שהמשמעות שלהן היא שחיתות, לא ניתן לומר שענת הורשעה בעבירה שהמהות שלה היא בגידה ולדעתי המהות שלה היא אפילו לא ריגול אלא "הדלפה" וההרשעה בריגול היא רק פורמאלית.
מעבר לכך יש מעבר לא תקף מפעולות לשמות תואר [או תואר השם]. מעבר לא תקף מביצוע פעולות לתכונות של מבצעי הפעולות. לא כל אדם שלפעמים כועס הוא "כעסן" כתכונה כללית של אישיות או אופי. לא כל אדם שביצע מעשה שחיתות הוא "מושחת" כתכונה כללית שלו.
תכונות של אדם, אישיות, אופי נקבעות לפי מכלול המעשים של האדם ולא מפעולה חד פעמית שמבודדים אותה ומנתקים אותה ממכלול הפעולות, המעשים וההתנהגויות שהאדם עושה, ממכלול הדעות והעמדות שלו, ממכלול המחשבות שלו וממכלול הרגשות שלו.
לכן, גם אם דרעי ביצע מעשה שחיתות מכאן לא נובע שהוא בעל אופי מושחת וכך אם אישה הדליפה מכאן לא נובע שיש לה תכונה כללית של מדליפה. גם אם אדם ביצע פעם בגידה [לא ענת] מכאן לא נובע שהוא בוגדני כתכונה כללית.
ניתוק של פעולה אחת ממכלול האדם חוטא בשניים: זו טעות לוגית להסיק מתכונה אחת של המכלול והמערכת על המכלול והמערכת כולה. זו טעות היסקית לא רק שמדובר בבני אדם. גם על מערכות פיסיות לא נכון להסיק מנקודה בודדת על המכלול.
החטא השני הוא שזה בלתי הוגן. זו כבר ביקורת ייחודית לבני אדם. להתמקד בדבר אחד שהיה שלילי ולהתעלם מנקודות חיוביות זו תכונה של "עין אחת פקוחה עין שנייה עצומה" לבחור להתמקד בשלילי ולהתעלם מהחיובי זה לא מה שבני אדם הגונים עושים.
כאשר מבודדים משהוא שלילי אחד שכרוך באדם ולא רואים את האדם ואת האנושיות שבאדם הרי שזה כשל לוגי ויחס בלתי מוסרי.
אם נאמר שיש חשיבות למשקל ולאיכות של המעשה השלילי אז יש גם משקל לכך שהעונש וגזר הדין כבא הוצאו אל הפועל. וזה אולי עניין לדיון אחר העונש הזה היה לדעתי מוגזם. מופרז לחומרא.
משהושלם ריצוי העונש יש ערך חברתי שנקרא "תקנת השבים" התגובה על מעשה העבירה או הפשע כבר התבצעה והאדם הוא חבר מלא ושווה לכולם במדינה, בחברה, בקהילה הפוליטית , אזרחית ישראלית לכל דבר ועניין לא פחות ממך וממני.
המשך הענישה בצורה של סנקציות חברתיות יוצר מצב של ענישה ללא גבול וענישה ללא גבול של זמן ה,יא חסרת פרופורציה, בלתי מידתית ולא מאזנת בין האינטרס הציבורי להיאבק בעבריינות ופשיעה לבין זכויות האדם של מבצעי עבירות ופשעים.
גם אם אתה מסתמך על הרשעות בבית משפט ומהן מקיש על תכונות האדם יש לזכור כי הרשעה פלילית עלולה גם להיות מוטעית. הרשעת שווא. נקודה הזאת חשובה במיוחד לנושא של דרעי. יש דעה משפטית-מקצועית שהרשעת דרעי בטעות יסודה וכי טעה בית המשפט כאשר קבע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר.
ראה המאמר: מנשה, דורון. הרהורים בעקבות הכרעות הערכאות השיפוטיות בענינו של אריה דרעי. קרית המשפט ב (תשסב) 329-365
מצד שני המילה "שחיתות" רחבה יותר מהקטגוריה של עבירה פלילית או פשע ודאי רחבה יותר מהרשעה בפלילים. אדם יכול להיות מושחת או לבצע מעשה שחיתות גם מבלי שיורשע בפלילים. זאת בשל סיבות שונות כגון: אין עבירה כזאת אבל עדיין המעשה הוא מושחת במישור המוסרי, הנורמטיבי, הערכי, האתי. בשיקולי תורת המידות. אפשרות נוספת היא שיש עבירה כזאת והוא ביצע את העבירה אבל אין ראיות מספיקות לאשמה במידת ההוכחה של "מעבר לספק סביר". כלומר הוא אשם אבל אין ראיות להרשיע אותו.
ענת, בדמותך ומעשייך את מגלמת את הסכנה הכי גדולה לחברה במצור, וישראל היא חברה במצור שנלחמת על חייה ועתידה, מי שבמסתרים קודח חורים בתחתית הספינה ונתפס צריך להיות מושלך לים !!! וזו אני מקווה תהיה התחושה שתחווי בישראל עד שתחליטי להגר מכאן
מה אתה בעצם עושה כאן יהב? מטיף לאסירה משוחררת שהתבטאה פומבית נגד המעשה שעשתה לעזוב את הארץ? ומה עם כל הרוצחים, האנסים, המושחתים שגנבו כספים מקופת הציבור, שלקחו שוחד, שהרסו חיים של ילדות קטנות, הם אלה שאתה שישארו כאן בארץ? או שיש לך המצאות חדשות לענישה? ובכלל, אם לא מעניין אותך מיהי ענת קם בחייה החדשים אלא רק אותו המעשה שהיה, למה באת לכאן? לזעום?
נועם, למה לא קראת לפני שהגבת?
יהב התייחס למי שקדח חורים בספינה, לא למי שרצח/אנס נוסע בספינה. מערכת המשפט שרירה וקיימת. אבל מצפון ציבורי קיים גם הוא. אם אתה לא יודע מה ההבדל, כנראה שאהרון ברק שטף לך את המוח.
בכל מקרה, בעלת הבית תאלץ לבנות חיים מחוץ לציבור בו בגדה (לשיטתו של הציבור, לא של הרשות השופטת). השופט שפט, והציבור אמר את דברו. תלמד מה ההבדל.
מומו,
מה הפעלולים האלה שאתה עושה כדי לטשטש את הנקודה שלי? אריה דרעי ישב שנים בכלא על שחיתות חמורה שפגעה באינטרס הציבורי (ולא רק "יכלה היפותטית" לפגוע באינטרס הבטחוני של מדינת ישראל כמו במקרה של קם). לא זכור לי שמישהו קרא לו בוגד. לענת קם לא היו שום כוונות בגידה. את המעשה שלה אפשר לחלק לשניים. אחד, הוצאת חומר מסווג מחוץ לצבא – מעשה שאותו עושים קצינים בכירים רבים – גם לצורך הדלפה והעברה לעיתונאים – אבל גם סתם מרשלנות כדי שיוכלו לעבוד עליו בבית – ואז אנחנו שומעים שגנבו להם את הלפ טופ מהאוטו. חלק שני, העברת החומר לעיתונאי. עיתונאי ישראלי, שעובד בעיתון המחויב לקודים של ועדת העורכים, שעובר דרך הצנזורה, ועובדה שלא נחשף שום סוד מדינה. לענת קם לא הייתה שום כוונה לסכל פעילות בטחונית של מדינת ישראל באופן שיפגע בחיי אזרחים. אם בסופו של דבר הפרסומים של בלאו היו מובילים להתערבות בג"צ או עצירת מבצעים צבאיים היית יכול להאשים אך ורק את חוקי המדינה , שמהם נגזרת הסמכות של כל הגופים המבצעים כולל הרשות השופטת כולל צה"ל. הנה, בחרו בימ"ש עליון כהעדפתו של ראש הממשלה ומקורביו, ובכל זאת בית משפט זה ממשיך להתערב (אמנם במידה פחותה) כאשר הוא רואה לנכון. מי שמוחה על כך, שימחה על עצם קיומה של דמוקרטיה. ובאשר לציבור ש"בגדה בו" – היא מעולם לא ראתה עצמה חלק מאותו ציבור זה , שרואה בה בוגדת. אז אם באת לפה לשחרר זעם, דפדף. לא נראה לי שיש לך איזשהי אמירה אינטלקטואלית מעמיקה.
לאריה דרעי קראו מושחת.
הוא הורשע בשחיתות, היא בוגדת.
נועם, אני מסכים איתך. לא רק שענת לא הורשעה משפטית-פורמאלית בבגידה ולא רק שבית המשפט הורה למחוק ממחשבי השב"ס את הסיווג של העבירה כ "בגידה" ולשלם לה פיצויים על הקטלוג הזה של העבירה, אלא שאפילו אם נתנתק מההגדרה המשפטית של בגידה ונתייחס למילה הזאת שקיימת כמילה לשונית-כללית, אין בסיס לשוני לתאר זאת כבגידה. בגידה היא מעשה שתלוי בכוונה של המבצע ולא רק במעשה, פעולה עצמה. אין בגידה ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה וכוונה כזאת לא הייתה.
בגידה אינה מעשה שתלוי בתוצאות שלו אלא תלוי בכונה שלו, במניע, במוטיבציה לפגוע בביטחון והדברים האלה לא היו.
אני אף חושב שהמילה "ריגול" אינה מתאימה מבחינה לשונית כי ריגול הוא מסירת מידע לאויב. הדלפה לאזרחי המדינה בינם לבין עצמם אינה ריגול כי כל אויב לא מעורב כאן. זהו פגם במשפט הפלילי שמגדיר הדלפה בתור ריגול.
ההבחנה של מומו בין תגובה משפטית לתגובה חברתית-ציבורית היא נכונה במישור העובדתי. לפעמים המשפט לא מטיל סנקציות משפטיות אבל החברה מטילה סנקציות חברתיות.
אבל מכך שיש עובדתית, אמפירית יש הבחנה בין השניים לא נובע שתמיד ובהכרח צריכה או ראוי שתהיה הבחנה כזאת. במקרה הזה לא צריכה להיות הבחנה. גם סנקציות חברתיות הן פסולות מוסרית [אם כי ייתכן שחלקן חוקיות משפטית] מפני שיש חובה מוסרית לחברה ולציבור לקבל בחזרה מבצעי עבירות או פשעים שסיימו לרצות את עונשם. נכון שלפחות באופן חלקי זו לא חובה חוקית-משפטית אבל זו חובה מוסרית. אדם שריצה את עונשו הוא עדיין אזרח המדינה וכאזרח הוא חבר מלא באותה חברה ובאותה מדינה. אני גם מתקומם על הרעיון של שידול להגר. חובתה של מדינה להתייחס לאזרחיה בתוך המדינה ובתוך החברה ולא להעביר אותם למדינה אחרת. מבצעי עבירות נענשים בתוך המדינה ולא מועברים למדינה אחרת וכך צריך להיות גם המצב אחרי ריצוי גזר הדין.
מה עוד שככל שהמניע לעבירה היה לקיים את זכות הציבור לדעת על הפרות חוק שמבצע צה"ל וככל שבאמת היה בסיס שיש הפרות חוק כאלה [או הפרות פסיקות בית המשפט] אז במובן הזה לא רק שלא היה מניע לפגוע אלא היה מניע לקדם את המדינה והחברה.
זאת בהנחה ששלטון החוק הוא חשוב. אני חושד שחלק מאלה הטוענים לבגידה לא מעניין אותם קידום שלטון החוק בעניין הזה. הם מפרשים את המונח בגידה ככזה שגם פסיקת בג"צ היא בוגדנית בעיניהם ולכן אם מנסים להראות הפרות של פסיקת בג"צ אז הדבר הזה בעיניהם בגידה כי גם הפסיקה עצמה היא בעיניהם בגידה. מחשבה כזאת היא מופרכת בעליל.
את התגובה הקודמת שלי אליך היתי צריך להגיב לך כאן. אני "ירוק" באתר הזה וקצת מבולבל…
אני מניח שעיניך ישזפו את התגובה שלי
בהמשך לתגובה זו אנא צפה ברשימה של קרמניצר ב "עין השביעית" שעל הצעתו דברתי בתגובתי הקודמת
http://www.the7eye.org.il/15912
את האחרונה שיכולה לקרוא לאנשים אידיוטים.
ניסיתי להציג כאן אדם תמים שאורי בלאו המרושע ניסה לשדל אותו. אם הוא היה מציע לי דבר כזה הייתי מואשם בתקיפה.
אני מבין שאתה תומך בביצוע עבירות פליליות אבל השאלה רק איזה. בעבירה של תקיפה אתה תומך. בניגוד לענת, שהתחרטה על העבירה אתה לא ביצעת עבירה והתחרטת אלא מצהיר שאתה תתקוף אם יציעו לך כך וכך.
כל אדם יכול לקרוא לאחרים אידיוטים וזה יכול להיות צודק וראוי אפילו אם הוא עשה מעשה אידיוטי בעבר. הדבר לא שונה מרופא שמאבחן מחלה אצל אחר גם אם הרופא היה בעבר חולה באותה מחלה. אין אדם שלא טעה פעם ולכן אם כל מי שטעה הוא מנוע מלהצביע על טעויות של אחרים אז כל אדם באנושות יהיה מנוע מלהצביע על טעויות היות ואין אדם שלא טועה לפעמים.
אני מניח שגם אתה מודה שעשית טעויות בעבר והדבר לא מונע ממך להצביע על טעויות של אחרים.
כאשר אישה טוענת שיש אידיוטים אז לומר לה "גם את" זו תגובה לא רציונאלית, לא עניינית, לא רלבנטית מטעמי אד הומינם argumentum ad hominem
אם בני אדם הם אידיוטים או לא, אז הם כאלה או לא כאלה בלי קשר לתכונות האדם שמזהה אותם. ממה נפשך: אם הם באמת אידיוטים אז הם כאלה גם אם מי שמזהה אותם הוא גם אידיוט או עשה פעם מעשה אידיוטי. אם הם לא אידיוטים אז הם לא כאלה [כלומר הזיהוי שלהם כאידיוטים הוא שגוי] גם אם המזהה אותם כאידיוטים הוא לא אידיוט ומעולם לא ביצע מעשה אידיוטי.
נניח שראובן גרם לשמעון תאונת דרכים באשמתו של ראובן. האם כאשר לוי יגרום לראובן תאונת דרכים באשמתו של לוי אז ראובן יהיה מנוע מלטעון שלוי אשם רק בגלל שפעם ראובן היה אשם בתאונה שגרם לשמעון?
פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 28.2.14
שלום ענת,
עקבתי אחרי המקרה שלך ונדהמתי לקרא שהתנדבת לטייס ולקורס קצינים. זה לא הפרופיל של אנשים השונאים את מדינתם או בוגדים בה. אני תמיד תהיתי אם הבנת את מששמעות מעשייך כשהעברת את הדיסק לעיתונאי. אפשר לשאול שאלת תם, למה בעצם עשית זאת?
התרשמתי מההודאה בטעות שעשית, בטח כשאת מציירת את זה כצעד תמים ונאיבי של ילדת דון קישוט ( לא שאני בעד אם זה היה עוזר במשהו אפילו להיפך) אבל נשמע לי שאת בחורה מאוד חכמה ורהוטה שחבל שתתקבעי למעשה זה,
מכיוון שאני חושב שכלא זה עונש ולא כפרה ומחיקה גמורה לדף נקי וחדש הייתי רוצה להציע לך( הייתי חושב שזו חוצפה מצידי להציע אלמלא היית סמל לקבוצה מסוימת- אפילו בעל כורחך) לעשות מעשה כתשובת משקל למה שעשית לדוג' להתנדב לגוף שעוזר למדינה ( אולי ללמד אזרחות או משהו בסגנון) אם זה יתאפשר במצבך),
אני אשמח יותר לקרוא אותך אח"כ
רועי
ברכה והצלחה
חבל שמחקת את הרשומה על הקורבניות. הוא היה מדהים, אמיתי צודק ונכון.
תכתבי קצת על החוויות מהכלא,
נורא מסקרן לדעת איך בחורה כמוך הצליחה להסתדר
עם שאר האסירות שבטח היו נורא שונות ממך באישיות.
לאיפה נעלם הפוסט המתקן והתגובה למאקו?
אני לא הכתובת לשאלה "נחה דעתכם" מפני שמעולם דעתי לא הוטרדה ממנוחתה השלווה. מעולם לא חשבתי שיש קשר בין הדברים.
ברשותך תשובה ליהב עצמון:
למה אתה חושב שיש עכשיו סכנה? האם מהמסמכים לא נמצאים עכשיו במקום בטוח? אין תרחיש סביר שענת תחזור על מעשים אלה. אפילו לא שתהיה הזדמנות פיסית לחזור עליהם.
אם אני לא טועה כל מה שפורסם בעיתון הארץ עבר את אישור הצנזורה.
מצד שני אני אמנם לא יודע מה עלה מהמסמכים האלה אבל יש אינטרס ציבורי לפרסם מידע לפיו הצבא מבצעי סיכולים ממוקדים בניגוד למה שמחויב מבפסיקת בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.
זהו אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה. היא נוגעת לערך שלטון החוק וערך חיי אדם ושלמות גופם. עכשיו מה שצריך לעשות הוא לאזן בין האינטרס הזה לבין החשש שמסמכים מסווגים לידי אויבים דבר שיכגרום נזק.
אני מסכים עם הצעתו של פרופ' מרדכי קרמניצר שצריך להוסיף סייג בחוק העונשין [כלומר טענת הגנה] כאשר העושה פעל ממניעים של חשיפת עניין שיש אינטרס ציבורי לחושפו. ואגכן יש באמת איינטרס ציבורי כזה כפי שעולה מהמסמכים גופם, צריך לחשוב על ניסוח של הגנה הזאת, באילו נסיבות היא תחול, האם זו תהייה טענת הגנה מפני הרשעה או נסיבה מקלה לשיקולי הענישה, הדברים תלויים בנסיבות.
אבל לא יעלה על הדעת שדינו של אדם שחשף סודות צבאיים או מידע מסווג מבלי שהמניע שלו הוא חשיפת אינפורמציה שיש אינטרס ציבורי שהציבור ידע אותה [זכות הציבור לדעת או חופש המידע] יהיה זהה לדינו של אדם שחושף מידע כזה וזו גם המוטיבציה שלו.
אני מציע שהשיקול של זכות הציבור לדעת יעלה אף הוא בתודעתך מפני שהשיקול הוא רלבנטי.
נקודה נוספת היא שאדם שריצה את עונשו לא צריך להמשיך ולהיענש בסנקציות חברתיות. עונש מאסר הוא קשה גם כך במיוחד בכלא כמו נווה תרצה שהשהות שם היא בעלת קשיים מיוחדים לבית סוהר זה. עונש צריך שיהיה לו סוף. והסוף הזה הגיע [אם נתעלם מתקופת השחרור על תנאי] ואין טעם מוסרי להמשיך ולהוסיף.
ענת יקרה. אני חבב ומעריך אותך. כמו כן, בעיני אין שום צורך לפרסם את התגובות העויינות. קיבלת מספיק מהחרא הזה בעבר.