על הטרדות מיניות

כאן היה פוסט פרובוקטיבי ומתריס שכל תכליתו לזכות אותי בתשומת לב. הבנתי שרבים מכם התבאסו על שעם הפוסט נעלמו גם תגובותיהם השנונות, אז הנה הן חזרה.

מודעות פרסומת

114 מחשבות על “על הטרדות מיניות

  1. הגעתי לכאן בעקבות כתבה בוואלה על כך שהסרת את הפוסט. רציתי לומר שאני מאוד מצטער שהורדת את הכתבה הכל כך נכונה. חבל שכמה תגובות הצליחו לגרום לך להסיר את זה. אנא, בבקשה החזירי את הקול השפוי שלך בנושא, ומי שלא מתאים לו שלא יקרא; שיחפש לו בלוג אחר.

  2. עד כמה שזה ישמע הזוי אבל הקרבנות הן אכן מזמינות את ההטרדה לא על ידי קריצת עין,גם לא על ידי סימן כלשהו אלא באופן קרמתי…ההתכוונות הפנימית מייצרת תוצאות עכשוויות ועתידיות.. לכל אחד יש את הקרמה שלו…בהתאם לחשיבתו וכוונתו הפנימית (הנסתרת מעיני כל) האדם מזמן לו את הווייתו ועתידו בין אם הוא מודע לכך לבין אם לא מודע…מכאן שגם פחד מהטרדה מינית זה סוג של הזמנה להטרדה…"באשר יגורתי בא לי" פחד מדבר מסוים בבחינת "נבואה שחורה מגשימה את עצמה" הצורך בנקם ובתלונות מחדד את הבעייתיות ומוסיף שמן למדורה…היחס השלילי לא מביא פתרון אלא מפיץ את המגפה ומדביק את החברה כולה בחולי המתמשך של הטרדה ותקיפה מינית..זה נכון לגבי כל תופעות לוואי חברתיות הרסניות שהן תוצאה של גישה ויחס שלילי…"על כל פשעים תכסה אהבה" האהבה היא הכוח היחידי שיכול להגן אל האנושות..

  3. זה פוסט שנכתב פוסט הפוסט, וללא שהספקתי לקרוא את כל התגובות הנזעמות, ובכל זאת: נדמה לי שאת מבלבלת בין מקרה חדפעמי לבין קורבניות מתמשכת, כמו למשל של נשים מוכות. הטרדה, במיוחד בפעם הראשונה, במיוחד אם את ילדה, היא משהו שקשה להתכונן אליו ולכן רבות מגיבות בשיתוק ובהפתעה. תהום פעורה בין תגובה כזו לבין תגובה של נשים שהורגלו לאלימות ולכן במידה מסוימת ״חוזרות כדי לקבל עוד״ . כלומר לא יודעות איך לחלץ עצמן ממעגל נוראי שבו תשומת לב ואהבה מזוהים עם אלימות. ועניין נוסף: גם אני ירושלמית, אשכנזיה, בוגרת ליד״ה, כמוך. ואחרי כמה שנות עבודה עם נשים מוכות שעברו גם התעללויות והטרדות מיניות, נראה לי שכדאי לזכור שאת בעלת פריבילגיות שהעניקו לך עוגן המאפשר לך לדעת ולהרגיש שאת הריבון על גופך. זו לא תחושה מובנת מאליה עבור בחורות פחות פריבילגיות, ואת זה את בטח יודעת לבד.

  4. ענת, קראתי את הפוסט שלך שנגנז. לפי דעתי טעית שם בכמה עניינים חשובים, אבל לא זו הסיבה שאני מגיב. אני מגיב כדי להגיד לך שאת אמיצה בעיני. את לא תמיד נוהגת בשיקול דעת, וכמו כולנו, לפעמים את שוגה (ואת מודה בעצמך בטעויות). אבל בניגוד לכל השוגים שהולכים עם הזרם והעדר, את הולכת נגד, את אכן מתריסה, ואת יודעת את זה, ולכן את משלמת מחירים כבדים, כמו הלינץ' שחטפת על הפוסט הזה וכבדים יותר.

    עם השנים, למדתי להעריך אומץ יותר ויותר, אז זהו. יש לך שחלות מפלדה ואני מעריך את זה.

  5. זה אכן דורש הרבה אומץ לומר לבחורה שהוטרדה על ידי אבא של חברה שלה שהיא הוטרדה כי היא לבשה בגדים ארוכים ששידרו פחד. הרבה אומץ.

  6. לא קראתי את הפוסט וכניראה חבל שלא הספקתי. המון אנשים עושים מין, אפילו מתחתנים או מולידים ילדים מהסיבות הכי לא נכונות של אגו, לחץ חברתי, צורך בבטחון, תשומת לב ועוד מלא, ומצטערים על זה אחר כך – או ממש ממש לא…אבל די כבר לקרוא לכל דבר אונס ("אלא אם את ממש ממש ממש רוצה את זה") – ולא כל דבר זה משטרה ובית משפט – כי בחורים כמוני למשל מפחדים בכלל לפנות לבחורה (ואני כן יודע את החוק ושזה מותר…אבל עדיין).
    יש דברים ששום חוק לא יסדיר – זה דברים בין אנשים. כמו כל דבר – אם לתת לזה לזרום מעצמו – הרוב הסתדר, ללא משפטיזציה מיותרת…ומה שלא – עם קצת מאמץ – גם יסתדר בין האנשים עצמם ללא עירוב גורם שלישי. ומה שלא יסתדר – מה לעשות – זה חלק מחופש, מבחירה של אנשים בוגרים, והתמודדות עם החיים כפי שהם – שאין לה תחליף, אנו לא רובוטים ואי אפשר לכתוב סקריפט לכל דבר בחיים וכל סיטואציה, אי אפשר לשלוט במשהו דינמי זורם וייחודי לכל מצב ואדם (למרות ש 120 בטלנים מתפרנסים מהשליה זו יפה)…אנו מושלמים בחוסר מושלמות של טבע מערכות היחסים שלנו והתקשורת, כולל אי הבנות, תסכולים…אין דבר סטרילי בחיים…די עם הקורבנות הנשית המתמדת…או קורבנות בכלל כדרך חיים.

    אני עשיתי לא מעט דברים "פרובוקטיבים" (במבט של אחרים, לא שלי עצמי) בחיים שחלקם ובעיקר אחד מהם גרם לי להרבה צער ותשומת לב מיותרת של התקשורת בארץ ובעולם, אני מכיר את הצד המכוער שלה. מאחד שיודע מה זה להיות בצד של "פרובוקציה" (לכאורה) – כל הכבוד לך. תלכי עם האמת שלך ורק עם האמת שלך. כל הכבוד.

  7. אומץ אינו תחליף ראוי לתבונה ושיקול דעת.חשיפת מחשבות יכולה יכולה ךהתבתע דרך מסננים ועדיין להיות יעילה בהעברת הרעיון והמסרים.חרט
    חרטה משכנעת דרושה מאוד

  8. מה לגנוב מסמכים מצה"ל את לא מפחדת ולכתוב פוסט מסכן באיזה בלוג את כן? יצאת עלובה וחסרת עמוד שדרה

    • אני לא יודע אם אתה מודע לכך, אבל ענת, שבבלוג שלה אנחנו אורחים, נמצאת כרגע באבל על מות אמה.

      אני חושב שאת הרפש שאתה משליך כדאי שתשמור לעצמך גם בימים כתיקונם, אבל אם בכל זאת אתה רוצה להשליכו, האם לא כדאי לחכות עם זה?

      אם ענת החליטה לפרסם את תגובתך אז ענת לא עלובה. יותר קרובה לאצילה.

  9. ענת הבאת נושא חשוב לדיון שלצערי לא הגעתי לקרוא לפני שהוסר.
    אדם נולד טבעי ונע מהטבעיות אל התרבותיות. החינוך לתרבותיות מכילה אימון לגבולות ואיפוק, לצערי לא כולם זוכים לחינוך מיטבי וכך אנו נחשפים לפוגעניות הכרוכה גם במיניות. מאידך לרוב מי שאמון על הכנת האישה/נערה /ילדה לחיים יודע כיצד. גם לא כל אחת יודעת או בעלת הכוחות ללמוד ולהשיג לבד.
    גם זכרים עלולים להיקלע להטרדה ויותר משני המינים. אדם צריך לקחת אחריות על חייו, אך לא לכולם יש את הכלים והאינטואיציה איך.
    גם אני לא מצאתי מי שישלם לי על הקטע הקצר הזה.

  10. אני מקווה שהתגובה הזאת לא ארוכה מדי. ענת הורתה לי לקצר בתגובות ואם היא ארוכה מדי כמובן שזכותה לא לאשר אותה ואני אקצר.

    מסכים לגבי הכשל: אם אני יכול אז כולם יכולים.

    אם כל בני האדם היו אותו דבר זה לא היה כשל. אבל היות ולא כולם אותו דבר, בני אדם הם שונים יש שונות אינדיבידואלית [דיפרנציאציה אינדיבידואלית] הטרוגניות, פלוראליזם עובדתי בין אינדיבידואלים. בני אדם שונים ביכולותיהם, כישוריהם, מיומנותם, מסוגלותיהם, אישיותם, אופיים, החינוך שקיבלו, החיברות [סוציאליזציה] שעברו, האינדוקטרינציה שעברו.

    לכן:

    יש גברים שיודעים לשלוט בדחפים המיניים ויש שפחות יודעים. יש שמצליחים ויש שנכשלים.

    יש כאלה שאפילו מסווגים אותם סיווג פתולוגי או פסיכופתולוגי. במדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפש DSM יש הפרעה עם תמונה קלינית שנקראת "הפרעת שליטה בדחף" [impulse control disorder]

    אבל אני לא מסכים שכל המין הגברי לוקה בהפרעה הזאת.

    ולכן גם

    יש נשים שיודעות להיות אסרטיביות ויש שלא. יש נשים שנכנסות להלם ויש שלא. יש חסרות אונים ויש שלא.

    יש גם גברים חסרי אונים, נכנסים להלם ולא אסרטיבים.

    יש נשים אימפולסיביות תוקפניות [אגרסיביות] ואלימות

    אסרטיביות היא לא תכונה מולדת לכל אדם. אין נתון ביולוגי שכל אדם נולד עם תכונה גנטית, תורשתית לאסרטיביות. אסרטיביות זה משהוא פסיכולוגי שלחלק יש ולחלק אין. יש מי שצברה מיומנות לאסרטיביות אולי האישיות והאופי שלה מתאימים לאסרטיביות ויש מי שלא. הדבר תלוי באישיות, חינוך, חיברות [סוציאליזציה] ואינדוקטרינציה חברתית.

    אסרטיביות היא משהוא שניתן להקנות. זו מיומנות שאפשר ללמד. יש דבר כזה שנקרא טיפול פסיכולוגי להקניית מיומנות אסרטיבית.

    לא כולם אותו דבר ולא כולם אסרטיבים.

    מצב שבו מטרידים/תוקפים מינית הוא מצב לחץ. מצב של דחק [סטרס stress] גם המצב אחרי ההטרדה או התקיפה הוא מצב דחק

    מצב הדחק הוא מצב שבו מוצבות דרישות הסתגלות לאדם עקב גורמי דחק [sressor] הדחק מטיל עומס על משאביו של האדם. יש דחק חיובי וכאן מדובר על דחק שלילי [distress]

    המאמצים להתמודד עםן הדחק נקראים "אסטרטגיית התמודדות" [coping strageies]

    דחק הוא תגובה של האדם לדרישות שהוא תופס כמעיקות או חורגות ממשאביו האישיים.

    גורמי הגנה [protective factors] הם גורמים המפחיתים את ההסתברות לסבל כתוצאה מדחק. למשל סביבה משפחתית חמה ותומכת.

    כושר עמידה [resilience] הוא הסתגלות מוצלחת לדחק לנסיבות מכשילות או מאיימות.

    בני אדם שונים זה מזה באסטרטגיות התמודדות עם דחק, בכושר עמידה בגורמי הגנה שהם מצוידים בהם.

    בני אדם שונים זה מזה ב "מזג" [טמפרמנט temperament] כלומר האופן בו הם מגיבים למצבים, לסיטואציות, לתנאים ולנסיבות וכן בדרך בה הם מווסתים את עצמם.

    [על מצבי דחק ומזג רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר, סוזן מינקה, פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, כרך א', עמ' 99-101, , 113, 182]

    לכן, זה כשל לומר:

    אם אני מתמודד בהצלחה עם גורמי דחק ומצבי דחק מסוג X ואם אני יודע לנקוט באסטרטגיית התמודדות מוצלחת ואם יש לי גורמי הגנה וכושר עמידה ואני אסרטיבי אז כל אדם אחר יכול כמוני בדיוק ומי שלא אז הוא בוחר בחירה חופשית לא להתמודד ומתבכיין.

    זהו כשל כי לא כולנו אותו דבר.

    לא כולנו אותו דבר הן מהצד התוקף והן מהצד של הקורבן.

    לא כולנו קיבלנו אותו ביולוגיה, תורשה, גנטיקה

    לא כולנו קיבלנו אותה סביבה, אותה תרבות, אותו חינוך, אותה חיברות [סוציאליזציה] ואותה אינדוקטרינציה. לא כולנו גדלנו באותה משפחה, לאותם הורים, לאותה סביבה חברתית/תרבותית ולא כולנו קיבלנו אותה אישיות ואופי.

  11. למרבה הצער גם אני הגעתי רק בשוך הקרבות. ענת, תחזירי לנו את הפוסט !

    וזה לא בגלל שאני חושב שמה שכתוב בו נכון. אין לי מושג. לא קראתי.

    זה בגלל שחופש הביטוי באינטרנט אמור להיות ערך מוגן. וכל בלוגר שמתקפל, הוא בלוגר שמזמין עוד קצת התקפות על כל הבלוגוספירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s