כמה סיבות:
1. האיש לא יראה בית סוהר מבפנים, אני שמה את ראשי על זה. הערעור יגרר שנים ואז הוא כבר יהיה מבוגר והפרוסטטה תחזור להציק ומפה לשם מטעמי התחשבות ימתיקו את עונשו לשקרכלשהו.
2. ההרשעה אינה מרתיעה א'. הקריירה הפוליטית והציבורית של אולמרט כבר מאחוריו, אם בגלל לבנון, אם בגלל חשדות השחיתות שקדמו להרשעה, אם בגלל שאוהדי הפועלזונה משתלטים על סדר היום הציבורי ואם בגלל בוגרי אופק שהבוטקה ברח' כ"ט בנובמבר לא באה להם טוב בעין. על כן, הוא לא מפסיד שום דבר עתידי בגללה (שולה זקן, מבחינה זו, חטפה יותר חזק). פגיעה בשמו הטוב וקצת פחות הזמנות לדינרים מפוארים – מילא. גם כן עונש.
ההרשעה אינה מרתיעה ב'. תאוות בצע היא החטא העתיק ביותר בעולם. נותני שוחד תמיד ימצאו מי שייקח ותאבי הממון תמיד ימצאו דרך למקסם את תועלתם. לא ההרשעה של אולמרט תעמוד בדרך לשערוריה הבאה.
3. הולילנד. הפרויקט הזה עומד וצורח מראש ההר מעל חצי ירושלים. הואיל וההרשעה לא כללה את הריסתו, אין בה מבחינתי כירושלמית שום תועלת.
***
בשבוע שעבר הלכה לעולמה שושנה ארז שנפטרה אחרי מחלה קשה. הכרתי את שושנה במהלך מאסרי, אם כי לא מקרוב, ואין זה הוגן שאתייחס אליה באופן אישי. אני כן רוצה להתייחס לנסיבות המקרה: מדובר באישה בת 74 שבשנים האחרונות הייתה מאוד לא בריאה, בוודאי בשנתיים שאני הייתי שם. היא ישבה 13 שנים בלי לצאת לחופשה, כי הועדה שדנה בבקשתה החליטה שהיא עדיין מסוכנת. אין לי מושג איך הם הגיעו להחלטה הזאת, אבל יש משהו עצוב ומבייש בלמות בבית חולים כאסירה ששלוש עשרה שנים לא ראתה הרבה מעבר לסורגי חדרה. אני חושבת שצריך לרענן את נהלי השחרור ההומניטרי. גם לאסיר עולם מגיע למות בכבוד, בחיק משפחתו, ובלי שלושה סוהרים שמשגיחים שלא יברח.
***
הייתי היום בקבוצה טיפולית לעברייניות מרמה במרכז היום של הרשות לשיקום האסיר, עם כמה בנות שהספקתי להכיר עוד במאסר. זה חלק מתכנית השיקום שלנו שהשליש הותנה בה. נראה לי שארחיב על זה בהזדמנות אחרת (ספוילר: לא יהיו תכנים מבפנים), בינתיים אכתוב כמה מוזר זה לראות בנות שהתרגלתי לראות מוזנחות ומרושלות במדי אסיר או מקסימום טרנינג, זוהרות ומטופחות ואחרות לחלוטין. על אף אחת מהן לא הייתם מאמינים שהיא אסירה משוחררת.
ענת
anatkamm 
ענת, בכתיבתך על שושנה ארז, אני חש כי השתבשה אצלך אמת המידה.
אני לא חש ולו קורטוב של חמלה על שושנה ארז ועל מאסרה ונסיבות פטירתה.
מאידך, אני חש צער וחמלה על קרבן הרצח חיים מזרחי שחלקה ברציחתו האכזרית, לא רק כשולחת אלא ממש מעשית במו ידיה.
ארז הייתה שותפה לרצח מתועב של אדם שנתן בה אימון מלא.
נראה לי שההסתופפות בתקופת הכלא,
עם אוכלוסייה מהסוג של שושנה ארז, הכהתה אצלך את חוש הריח המוסרי שראוי שיעבור שטיפת מים זכים ויוכל לחוש שוב בצחנת הפשע ומכך גם בתחושת התיעוב. .
הפוך, גוטה, הפוך.
הדבר היחיד שההסתופפות בתקופת הכלא עם אוכלוסיה מהסוג של שושנה ארז הקהתה אצלי זה את השיפוטיות. אני שמחה שהמאסר אפשר לי לראות את האדם בכל רוצח (את האישה בכל רוצחת, אבל לא נהיה קטנוניים). דמוניזציה מוחלטת של פושעים בכלל ורוצחים בפרט לא מועילה לנו כחברה. זו רק גרסה קטנה יותר של הפלנטה האחרת. הם בני אדם והם יושבים בתוכנו. כן, בתוכנו. כי הכלא מחזיק אותם הרחק לזמן מוגבל (את הרוב) וגם הכלא לא בדיוק נמצא על הירח או ממומן ממשהו שאינו כספי המסים של כולנו. והמינימום שבמינימום שמגיע להם זה לא למות כמו כלבים אזוקים למיטת בית חולים.
חזקי, יתכן שהדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות הוא רק להוסיף את חתימתי לתגובה של ענת אליך. לאחר תגובה קולעת כזאת נראה שחל עלי הפסוק בסנהדרין כט, א "כל המוסיף גורע" וכי בניגוד לסיפור יציאת מצרים לא כל המרבה הרי זה משובח.
אני מתכבד להצטרף לקבוצת בני האדם שבעיניך השתבשה אצלם אמת המידה ואיבדו את חוש הריח המוסרי.
אף על פי כן:
יחס של חמלה ואמפטיה לאישה ששידלה לרצח אינו שיבוש ערכי ומוסרי נהפוך הוא, מעיד על רמה מוסרית טובה כאשר הוא עומד בתנאים מסוימים. למשל, אין ביחס האמפטי משום הצדקה למעשה השידול עצמו, מעשה העבירה והפשע, אלא גינוי מוסרי שלו. למשל, כאשר היחס החומל והאמפטי אינו גורע מהמינימום העונשי המוצדק אלא הוא מונע תוספת עונשית וסבל בלתי מוצדק, בלתי מידתי, חסר פרופורציה.
מכך שמסכימים שמעשה הרצח והשידול לרצח הוא בלתי מוסרי מעצם זה בלבד לא נובעת הצדקה להשית סבל ללא גבול וגם לא הסבל הספציפי שאתה תומך בו [בהנחה שאתה לא תומך בהשתתת סבל ללא גבול או הסבל המקסימאלי האפשרי]
אין כל סתירה בין הסכמה לאי מוסריות המעשה לבין טענה שהסבל שבענישה צריך להיות עם גבול. אם מוסכם שהסבל צריך להיות עם גבול אז מכאן פתוחה השאלה מהו בדיוק גבול זה ואם אתה מצדיק גבול כלשהוא, אז הוא צריך להיות מנומק.
אני מקווה שאינך מצדיק סבל מקסימאלי כי אז עליך להתנגד לכל תפישת זכויות האדם הכוללת גם זכויות אסירים של דמוקרטיה ליבראלית [שעקרונות היסוד שלה מצדיקים את איסור הרצח עצמו ואת זכויות האסירים כאחד] וזכויות שכל דמנוקרטיה ליבראלית נותנת לאסירים החל ממיטה לישון , אוכל, מזון, ביקורי משפחות וכלה בעובדה שלא מענים אותם.
אני מוצא חשיבה פשטנית בחשיבה המאוד נפוצה שאתה מבטא כאן, להבדיל מחשיבה מורכבת הרואה את האדם כמכלול מורכב ומבט שמסוגל להבחין הן בצדדים האפלים של אדם והן בצצדדים החיוביים – זה בצד זה. העובדה שאדם שידל לרצח לא סותרת את הצדדים האנושיים שלו. אין מצב בינארי-דיכוטומי של או-או "הכל או לכלום", או שאדם רוצח שפל על כל רמ"ח ושס"ה או שהוא טוב , נורמטיבי ומוסרי. המורכבות האנושית מאפשרת ערבוביה של פעולות נפשעות עם צדדים אנושיים.
התמקדות רק בפרט אחד מתוך המכלול האינדיבידואלי יוצר עיות בהתעלמות ממרכיבים אחרים משמעותיים של האינדיבידואל. התמקדות בנתון מיקרו במקום במבט מאקו-אינדיבידואלי ממעוף הציפור ובמבט פנוראמי. הרצח הוא עץ אחד בתוך היער של חיי אדם.
אמפטיה לקורבנות העבירה והפשע היא חשובה מאוד אבל היא אינה סותרת את האמפטיה למבצע העבירה. לא אחד במקום השני אלא אחד בצד השני.
זה אולי מפחיד להכיר באסירים, מבצעי עבירות כבני אדם יש אולי כאלה שזה משבש להם את הסדר הפשטני של טוב ורע אבל אין מנוס. אסירים ומבצעי עבירות הם בני אדם ויש בהם משהוא מהאנושי אנושי.
אברהם חלפי כתב "יש בו בחלש מן האנושי האנושי" [שיר על יונה בחלוני] ואני מוסיף גם כשהחלש הוא אסיר וביצע עבירה ופשע.
אמפטיה לשושנה ארז אינה סותרת את ההצדקה להעניש אותה ענישה פלילית בעונש מאסר. באופן כללי יחס אמפטי וחומל אינו גורר בהכרח טענה להפחתת הענישה. אפשר להסכים עם גזר הדין כמו שהוא וללא סתירה להעניק יחס אמפטי וחומל.
אבל במקרה מסוג זה שבו אסירה חלתה במחלה סופנית מוצדק לתת לה את תקופת חייה האחרונה בחופש. מחלה טרמינאלית היא סבל קשה גם כשאדם חופשי. למעשה מחלתו פוגעת במידה בחירותו גם כאשר הוא לא אסיר. כאשר אדם גם אסיר וגם חולה במחלה סופנית הסבל הרב מועצם עוד יותר.
סבל כזה הוא בלתי מידתי. הוא בלתי מוצדק לאור העיקרון שכל הצדקה לסבל מותנית בכך שאלמלא סבל זה ייגרם סבל אחר רב יותר. לדעתי זו ההצדקה לכל הענישה הפלילית לרבות מאסר. סבל של לעבור מחלה סופנית בתור אסיר הוא סבל שאין לו הצדקה כי זה לא המקרה שאלמלא הסבל הזה ייגרם סבל רב יותר.
מסכים עם ענת שדמוניזציה היא תופעה פסולה חברתית. צריך להקפיד לא לחצות את הגבול בין ענישה הולמת ומידתית לבין דמוניציה. מוצדק לפעמים להעניש אבל אסור להתעלל. שושנה ארז לדידי עברה התעללות.
מוצדק להיות שיפוטיים. למשל הטענה שהמעשה של שושנה הוא מעשה נפשע מוסרית זו שיפוטיות מוצדקת. אבל כמו שענת כתבה בצדק, להקהות את השיפוטיות. לא לבטל אותה אבל לרסן אותה. אם השיפוטיות הייתה טוטאלית אז אסיר לא היה נבדק ומטופל ע"י רופא בכלא כי הרופא היה שופט אותו ומסרב לטפל בו. כנ"ל פסיכולוגית או עובד סוציאלי ומערך שירות הרווחה בסגל בית הסוהר וגם הסוהרות והסוהרים עצמם שמחויבים ליחס לא שיפוטי כלפי הכלואות.
ברוח הפסח המתקרב עלינו אז בשביעי של פסח מציינים את נס קריעת ים סוף שבו טבעו המצרים ביון מצולה. לפי דרשת חז"ל נזף אלוהים נוכח "שירת הים" ואמר "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?
אילו היה שם חזקי הוא היה אומר שאין לו חמלה על המצרים וכי חמלה היא במקרה כזה שיבוש מוסרי. אז כאן אני מדגיש את הרעיון של צלם האדם. בכל אדם גם עברין, פושע, רוצח יש צלם אדם, כבוד סגולי dignity שבו אסור לפגוע.
מדוייקת!!! מאוד מרגש לקבל אינפוט חדש ולא מוכר על אוכלויסה "אסורה" שפתאום, באמצעותך, מקבל פנים ושמות.
חלקית אני חולק [בעיקר לגבי החלק הראשון העוסק באולמרט] וחלקית אני מסכים [בעיקר בחלקים האחרים של הפוסט]
קודם כל אני מתרגש ונעצב מפסק הדין, הכרעת ה
דין בעניין אולמרט. בראש וראשונה כי אני מאמין שמדובר באדם שחרב עליו עולמו. לא רק הוא גם המורשעים האחרים. להיות מורשע בפלילים בעבירות כאלה ולדעת שצפוי עונש מאסר משמעותי זה וקשי נפשי ומצוקה נפשית לא מבוטלת. לפני כל דבר אחר, התגובה הראשונה שלי היא אמפטיה לכל המורשעים לרבות אהוד אולמרט. גם אי הודאות והמתח לקראת גזר הדין מגבירים מאת המצוקה.
הדבר השני שגורם לי להתרגשות של צער הוא הדברים הקשים שאמר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן על השחיתות השלטונית שפשתה בצמרת השלטונית של ישראל שאני אזרח בה. הדברים הקשים מעוררים עצב לגבי טוהר המידות בשלטון בישראל.
מצד שני אני מעודד מכך שאם אכן יש אמת בדברים הקשים שאמר בית המשפט אז המערכת המשפטית-פלילית מגיבה ומטפלת טיפול פלילי גם כאשר מדובר בראש ממשלה לשעבר. כפי שאמר התובע יש עדיין נוגדנים בישראל גם כאשר ראש ממשלה לשעבר מבצע עבירות פליליות של שחיתות Be you never so high, the Law is above you רם ככל שתהיה, החוק רם ממך. "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" [ויקרא, יט, טו] זהו הערך של שלטון החוק, שוויון בפני החוק.
לא הייתי קופץ למסקנה נחרצת כזאת שאולמרט לא ירצה עונש מאסר. אני לא יכול להיות בטוח שהוא ירצה מאסר כי יכולים להיות כל מיני התרחשויות אבל לדעתי הסיכוי שהוא ירצה עונש מאסר הוא סיכוי סביר. לא רק סביר אלא אף סיכוי גדול. סיכוי והסתברות לדעתי מעל 50% יותר סיכוי שהוא ירצה מאסר מאשר שלא ירצה.
אין זה ברור שהערעור ייגרר כל כך הרבה זמן. אני לא יודע בדיוק מה מצבו הרפואי אבל בתור אחד שלא יודע, לא ברור לי שמצבו הבריאותי הוא כזה שביחס למשך הפרוצדורה המשפטית של הערעור אז המאסר יימנע ממנו.
שמעתי דעה דומה על משה קצב שהערעור יימשך שנים והוא אדם מבוגר והוא לא יהיה במאסר בפועל. והנה לגבי קצב תחזית כזאת לא התממשה. סביר לי שאולמרט יהיה במאסר בפועל וייתכן שאפילו יזכה להשתחרר מהמאסר ולא בגלל מחלה.
אני גם מאמין שאולמרט חושש ממאסר והוא לא זחוח בדעתו שבמאסר הוא לא יהיה. לדעתי הוא רואה במאסר חשש רציני והדבר הזה מהווה את מצוקתו הנפשית העיקרית
.
ממחלוקת להסכמה. אני מסכים לא רק שההרשעה לא מרתיעה אלא שעונש מאסר אינו מרתיע. מחקרים מדעיים אמפירים בפנולוגיה [חקר הענישה] וקרימינולוגיה מראים שטענת ההרתעה "ככל שהעונש חמור יותר ההרתעה חזקה יותר" היא טענה חלשה. הרבה יותר חלשה מאשר נוטים לחשוב. על החולשה האמפירית של טענת ההרתעה ומחקרים אמפיריים בנושא אפשר לראות בפרק השישי בספרם של שוהם, שביט, קאבאליון, עינת "עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה"
העובדות, הנתונים העובדתיים התמונה התיאורית [דסקרפטיבית] מראה שטענת ההרתעה היא חלשה
.
אני חולק על הטענה שבגלל שהקריירה הציבורית-פוליטית של אולמרט מאחוריו אז ההרשעה לא פוגעת באולמרט. גם ללא קריירה זה מאוד לא נעים שבית משפט קובע דברים שליליים על נאשם. לפעמים בני אדם נפגעים שסתם אדם אומר להם משהוא שלילי. לפעמים בני אדם נפגעים שהם מקבלים תגובות שליליות ובוטות ברשת האינטרנט על פוסט שהם כותבים. מנהיגים הם בני אדם שגם רוצים להיזכר בהיסטוריה באופן חיובי ולא באופן שלילי כמושחתים. לא צריך לזלזל בצורך של בני אדם בשם טוב במוניטין זה חלק מכבוד האדם. בני אדם הם לא בעלי עור של פיל והם נפגעים בכבודם כאשר בית משפט קובע ממצאים קשים אלה.
אבל אני מסכים שלמרות פגיעה זאת לא תושג בכך הרתעה.
אני מסכים שחולשות אנוש ותאוות בצע היא נתון קבוע בקרב בני אדם לכן לא הרשעה ולא ענישה של מאסר בפועל לא ימגרו את השחיתות השלטונית ולא את העבריינות והפשיעה בכלל. עבריינות, פשיעה, שחיתות תמיד יהיו כל עוד בני אדם חיים על פני האדמה
.
אני חולק שאם פרויקט הולילנד ממשיך לעמוד, מכאן נובע שלהרשעה אין תועלת. הרשעה היא שלב בדרך לענישה ואם ענישה היא מרתיעה אחרים [הרתעת הרבים], אז התועלת היא לא במה שנעשה אלא במניעה העתידית של מעשים. אבל כאמור, אני מסכים שטענת ההרתעה היא חלשה אבל לא בגלל שהמעשה הוא מעשה עשוי אלא בגלל הקושי למנוע מעשים עתידיים
.
הסיפור על שושנה ארז הוא עצוב ומראה על אכזריות ואטימות מצד המדינה ומערכת הענישה בישראל. אין זה מוסרי להשאיר אדם למות ממחלה בכלא. נראה שיש טמטום מוסרי בהחלטות על גורלן של אסירות וגולם של אסירים. כוב הלב הסיפור שסיפרת על שושנה ארז. יהי זכרה ברוך
.
לגבי הקבוצה הטיפולית באמת חשוב להדגיש שאסירות ואסירים הם לא בני אדם עם קרניים אלא בני אדם שביצעו עבירה ונראים יפים ויפות זוהרים וזוהרות כאחד האדם. לא מיותר להדגיש את זה כי מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שבני אדם משליכים מתכונות חיצוניות לתכונות פנימיות ויש נטיה לייחס ליפים תכונות אופי ואישיות חיוביות. הכללת יתר זאת נקראת הסטיראוטיפ "יפה הוא טוב" [what is beautiful is good stereotype] לפיו אדם יפה נתפס גם כטוב לב [יוסף שורצולד, משיכה בין אישית, בתוך פסיכולוגיה חברתית, כרך ג', יחידה 5 ע' 83]
אם הוא יכנס לכלא, יוצאים לדייט?
כן
עשיתי סקרין שוט, שלא תוכלי להתחמק.
אם את מציעה איזושהי התערבות שכזאת – תפתחי אותה לציבור הרחב, אני בטוחה שיש הרבה אנשים פה שישמחו לפגישה איתך. (אני ביניהם).
yardensing השאלה היא כמה מסכימים לצאת לדייט שמבוסס על הפסד בהתערבות. אני למשל לא הייתי רוצה לצאת לדייט כזה, אלא רק לכזה שהבחורה באמת רוצה ולא בגלל אילוץ.
גם לא נראה לי אטרקטיבי דייט שמותנה בתנאי שהבחורה מוכנה לשים את ראשה שהתנאי לא יתקיים. אבל זה אני. לאחרים יש העדפות אחרות.
ענת, הביטחון שאולמרט לא יהיה בבית הכלא כאסיר, מפתיע אותי לאור מה שנראה כחוסר בסוס לתרחיש ותסריט כזה, חוסר בסוס בדרגה גבוהה. לא שזה לא יכול להיות לחלוטין, אבל הנחרצות והביטחון לא ברור לי מה מקורם לאור ניתוח ריאלי של המציאות. את מנבאת שהוא לא יהיה אסיר כאילו זאת כבר עובדה מוגמרת.
אלא אם כן, יש לך מידע בנוגע למצבו הבריאותי והרפואי שאין לי/לציבור הרחב. אבל סרטן הערמונית הוא סרטן שסיכויי ההחלמה, ההסתברות להחלמה יכולים להיות טובים, תלוי בשלב החומרה של האבחון, האם זהו סרטן גרורתי ומפושט. יש טיפולים יעילים כתלות במצב הגידול וגם אם אין החלמה, לעיתים ניתן לחיות משך זמן ניכר עם המחלה.
אם אינני טועה ב 2009 דווח על החמרה ומאז חלפו 5 שנים ואולמרט לא נראה גוסס, הוא הולך על רגליו, לא מאושפז או מרותק למיטתו. נראה אדם מתפקד.
גם אם תהיה החמרה מכאן לא נובע שיוחלט על ביטול המאסר. כפי שטענת בצדק במקום אחר, למשל מחלה של האסיר אינה עילה אוטומטית לשחרור על תנאי והיא שיקול שולי אצל ועדת השחרורים. המקרה של שושנה ארז הוא ראיה לכך שמחלה אינה תמיד ואינה בהכרח גוררת את הפסקת המאסר.
אלא אם כן יש בידייך אינפורמציה רלבנטית מיוחדת, לדעתי החיזוי לגבי אי שהות עתידית של אולמרט בבית הסוהר על יסוד מצבו הרפואי נראה מאוד לא מבוסס.
השאלה היותר מעיניינת לדעתי היא לא אם אולמרט יהיה מאחורי סורג ובריח [כנראה שהוא יהיה] אלא כמה זמן יהיה. זהו הניחוש היותר מעניין לדידי.
אגב, האם היה לך ביטחון דומה לגבי כך שאת לא תהיי במאסר? אני זוכר שאמרת שאת מקווה שלא יהיה מאסר. גם כאן היה פער בין התקווה הזאת לבין מה שקרה בפועל 4.5 שנות מאסר שאחר כך קוצרו בשנה. אני לא האמנתי שבמקרה שלך לא יהיה מאסר. למעשה חששתי שהמאסר יהיה יותר ארוך ממה שהיה מאשר שלא יהיה בכלל. אני לא הופתעתי מאורך המאסר שנגזר אם כי הצטערתי עליו כי לדעתי לא היה ראוי מאסר.
אני לוקח בחשבון שאמרת שאת מקווה שלא יהיה מאסר בעניניך, משיקולים טקטיים בהנחה שהשופטים שומעים את הדברים כך שלא ברור לי עד כמה האמנת באמת בכך. אם כי מבחינה פסיכולוגית אני יכול להבין שנאחזים בתקוות ובאופטימיות במיוחד בני אדם שהנטייה שלהם לאופטימיות חזקה במיוחד.
יירמיהו – האמת שדיברתי על פגישה, לא חייבת להיות בקטע רומנטי – לא שהייתי מתנגדת לדייט עם ענת (למרות שזה קצת מוזר, מסיבות שלא נפתח פה)
מההכרות הקצרה שלי עם ענת – היא לא עושה שום דבר שנוגד את רצונה.
ודבר שלישי – שגם אותו לצערי אני אגיד לך מניסיון – זה שהיא אומרת שהיא תבוא, לא אומר שהיא באמת תגיע.
yardensing פעם לפני השימוש הנפוץ במילה דייט השתמשו בביטוי הצרפתי rendez vous
הנה שיר משעשע על rendez vous בתל אביב שהמדאם אמרה שהיא תבוא ולא באה ובמקום זאת הפגישה הייתה עם שוטר
ועל הדרך רחובות תל אביב
בינתיים קראתי את תמצית הכרעת הדין שמסגרתה, בין השאר, הורשע אהוד אולמרט. כידוע, פסק הדין לא עוסק רק בפרשת אולמרט ואפילו לא רק בפרשת הולילנד. הוא דן בעניינם של 16 נאשמים שהמשותף לכולם הוא האישום בקבלת שוחד [ועבירות נוספות] מעד המדינה שמואל דכנר ז"ל. חוץ מפרשת פרויקט הולילנד נדונה גם פרשת הזרע למשל. גם בפרשת פרויקט הולילנד יש נאשמים ומורשעים נוספים מלבד אולמרט.
מתוך 16 הנאשמים 13 נאשמים היו בני אדם ו 3 נאשמות היו תאגידים, חברות מסחריות.
13 נאשמים הורשעו ו 3 נאשמים זוכו
מבין המורשעים חלקם זוכו מחלק מהאישומים והורשעו רק בחלק מהאישומים. גם אולמרט זוכה מחלק מהאישומים והורשע בחלק מהאישומים.
מקריאת התמצית בלבד [78 עמודים] כאשר החלק העוסק בנאשם מספר 8 -אהוד אולמרט, הוא החלק שלו מקדיש בית המשפט מלל ופירוט יותר מאשר לכל נאשם אחר:
להתרשמותי פסק הדין המרשיע את אולמרט הוא כמו העיר ירושלים, בנוי לתלפיות. מקריאת הנימוקים להרשעה, עולה המסקנה ושוכנעתי לחלוטין, כי אולמרט אשם בלקיחת שוחד ברמת ההוכחה הדרושה במשפט פלילי-מעבר לספק סביר. כלומר, אין ספק סביר, אין אפשרות סבירה לתרחיש חפות או תסריט חפות אפשרי שיכול להיות סביר כך שחומר הראיות מתיישב עם כך שאולמרט לא לקח שוחד. טענות ההגנה, טענות הסנגוריה, הן בלתי סבירות בעליל.
אפשר לומר כי בתקופה הרלבנטית, אולמרט התנהג באופן מושחת ורדף בצע. לא רק הוא. בצמרת עיריית ירושלים בכירים היו מושחתים ולקחו לכיסם שוחד. בכירים בעירייה מהנדס העירייה עופר שטרית, אורי לופוליאנסקי, יועצת בכירה לראש עיריית ירושלים-שולה זקן, סגן ראש עיריית ירושלים אליעזר מנחם שמחיוף, חבר מועצת עיריית ירושלים אברהם אריה פיינר.
ריקבון פשה בעיריית ירושלים לרבות בראש העירייה דאז אהוד אולמרט, שלימים כיהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל.
לדעתי, התרגשות מקריאת פסק הדין כאשר זו התרגשות של צער ועצב, יכולה להעיד על אדם מוסרי וערכי שעדיין התופעות של שחיתות ציבורית, לא עוברות לידו באדישות. הוא לא מושך את כתפיו באדישות. לדעתי זה טוב שבציבור תהיה עדיין תרעומת רגשית כלפי שחיתות ושוחד כי אם הציבור אדיש לשחיתות, אז יקשה יותר להיאבק בה. ככל שהציבור יתרעם ויתרגש משחיתות גם המאבק בשחיתות יהיה יעיל יותר.
אני יכול להסכים שלא צריך להגזים בהתרגשות במובן שלא טוב שההתייחסות לשחיתות תהיה צדקנית, מוסרנית ומלווה בזעם קדוש. גם התרגשות יתר ולקיחתה למקומות צדקניים ומוגזמים היא גם לא טובה. אבל קיצוניות אינה טובה לכל כיוון. לא הקצנה בעוצמת ההתרגשות וגם לא הקצנה באינדיפרנטיות, חוסר אכפתיות. נכון ששחיתות ורדיפת בצע היו בעבר ויהיו בעתיד ואין חדש תחת השמש. בכל זאת, אני לא חושב שהתובנה ששחיתות תמיד תהיה, צריכה להוליך למסקנה שאין מה לעשות ולכן אדישות היא התגובה ההולמת ביותר. אפשר לומר על כל העבריינות והפשיעה שתמיד היא תתקיים ותמיד תהינה תופעות קרימינאליות . מכאן לא נובע שלא צריכה להיות משטרה, מערכת אכיפת חוק, מערכת משפט, בתי משפט וגם דעת קהל ציבורית שעדיין ברמה מסוימת מתרגשת מאירועים פליליים.
לאחר קריאת תמצית הכרעת הדין אני יכול להבין את דבריו של עו"ד ציון אמיר, שאמר שהסיכוי שהערעור של אולמרט על ההרשעה [על הכרעת הדין] יתקבל, דומה לסיכוי שקבוצת כדורגל שמפגרת 5:0 במחצית תצליח למחוק את הפיגור במחצית השנייה. זו הכרעת דין העשויה בטון יצוק.