ברשותכם, אתעלם רגע ממצוקת הדיור ומהפטור ממע"מ כן-או-לא. שימו לב לציטוט הבא:
"הקריטריונים שפורסמו אתמול – לפיהם מי ששירת בצבא יקבל הטבה גדולה הרבה יותר ממי שלא שירת – אומרים באופן הברור ביותר: מי שנותן יותר, מי שתורם יותר – יקבל יותר… שירות צבאי, או אזרחי או לאומי, זה ערך. צעיר שתורם 3 שנים מחייו, צעיר שבמקרים רבים מסכן את חייו, הוא אזרח טוב יותר וראוי יותר. מגיעה לו העדפה בולטת וברורה".
רק אני קוראת פה הליכה חד כיוונית, בלתי הפיכה ומשמחת לעבר צבא מקצועי-וולונטרי שלוחמיו מתוגמלים בהתאם ושיחליף את "צבא העם" מבוסס גיוס החובה?
על השאר בערב.
ע.
המשך ערב:
לשאלתכם מדוע באופטימיות זהירה – ובכן, כי איני אופטימית מטבעי בכלל ובישראל 2014 בפרט. אז הכל בזהירות. אני כן נותנת ללפיד את הקרדיט שבינו לבין עצמו הוא יודע שצבא חובה עתיר שומנים ואבטלה סמויה וגלויה זה דבר מיותר, בלשון המעטה. אבל בלעדיו לכל השלחים למיניהם (ואותו ספציפית אני מאוד מעריכה) לא תהיה עבודה ועל כן הוא עוד לא מעז להגיד את זה בקול.
ההליכה היא בעיניי בלתי הפיכה כי הטכנולוגיה מתפתחת בכיוון חד כיווני שמצריך פחות ופחות מגע אנושי, בצה"ל כמו ברשות השידור. אני לא יודעת כמה עולה חייל למדינת ישראל בשנה, אבל אני חושבת שלא רחוק היום שכל מי שצריך להבין יבין שזה אידיוטי. הרבה פחות אידיוטי זה להעסיק צבא מקצועי, של אנשים שזו פרנסתם והקריירה שלהם והם זוכים בהתאם לבונוסים כאלה ואחרים, בדיוק כמו הצבא האמריקאי שעבור הזבל הלבן של מערב וירג'יניה הוא הדרך היחידה לזכות בהשכלה על תיכונית או בביטוח בריאות. אגב, אם לא שמתם לב, זה כבר קורה גם בלי שניתן לזה שם: יש מתאם גבוה (מדי, אם אתם שוויוניסטים) בין מעמד סוציואקונומי לבין שירות ביחידות שלא נהרגים בהן. לחטיבות החי"ר ה "פשוטות" מגיעים הרבה עולים מאתיופיה ומברית המועצות לשעבר (יכולים להיות בחורים כארז, אבל הם לא יגיעו ל 8200), או פשוט בחורים שמספר החדרים בבית הוריהם ומשם הקב"א שלהם לא אפשרו להם להיות הרבה יותר מסתם בשר תותחים.
אז אם זה כבר קורה, בואו נשים את זה על השולחן: משרתי גלילות הלבנבנים לא צריכים את הטבות המס והפטור ממע"מ לחיילים משוחררים כי אבא הרי יקנה להם דירה עם השירות או בלעדיו. אם נעמיד בפניהם את האופציה, הם יוותרו על השירות ובונוסיו ויחסכו למשלם המסים הרבה מאוד כסף. לא עדיף להפוך את הצבא לכלי אמיתי למוביליות חברתית, שלא נשען על אתוסים מיושנים של רעות ואחווה ומחויבות לאומית, שמעניק הטבות והזדמנויות לאנשים שלא היו מגיעים אליהן אחרת ותוך כדי גם מתייעל ומתמקצע לשביעות רצון כל הצדדים?
ענת
anatkamm 
כל עוד שירות לאומי אזרחי נותן אותן זכויות, אני בעד.
אם את חושבת שזו הליכה בלתי הפיכה למה האופטימיות שלך היא רק זהירה? אם את רואה תהליך אי רברזבילי למעבר מצבא העם המבוסס על שירות חובה לצבא מקצועי, פרופסיונאלי, המבוסס על שירות וולונטארי, רצוני אז לא נראה שטענה לאי רברזביליות התהליך, היא טענה זהירה וספקנית אלא טענה נחרצת ופסקנית.
אם האופטימיות היא זהירה אז יש ספק אם הדבר באמת יקרה ולכן לא עברנו את נקודת האל-חזור והתהליך הוא הפיך, רברזבילי.
אני לא רואה בהליכה לקראת צבא מקצועי המבוסס על שירות רצוני, כתהליך משמח לכן, אם באמת זה הכוון אני לא רואה כאן אופטימיות אלא פסימיות.
אבל, היות ולא הצגת עדיין נימוקים לטענות הן הטענה העובדתית-אמפירית שהולכים לכוון הזה [וזה בלתי הפיך] והן הטענה הערכית שטוב שזה יקרה, והיות וכתבת שבערב יהיה המשך לדברים, אז בינתיים לא אפרט את נימוקי אלא אמתין לנימוקים שלך [אם יהיו] מפני שאני מעדיף לענות לפוסט יותר מנומק, שמא יש באמתחתך נימוקים שמחדשים לי או שלא חשבתי עליהם. אולי בערב תשכנעי אותי בדברים הנוספים שיש לך לומר, אז ייתכן וזה ייתר את התשובה שלי ובערב רק אציין שאני מסכים לדברייך.
את ממש לא היחידה ענתי,
עצם האפשרות לקבל את אותה ההטבה בדיוק עבור שירות לאומי, אכן שמה על השולחן אלטרנטיבה לכך שרק שירות צבאי הוא אופציה.
עכשיו נשאר לתקן את חוק גיוס החובה, לחוק תרומת חובה למדינה ואז הצבא באמת יהיה וולונטרי.
פליז דונט ענתי מי. ענת זה לגמרי בסדר.
אתה מציע שירות חובה אבל במקום שירות צבאי חובה, שירות צבאי או אזרחי חובה.
כלומר, אתה מציע שהשירות הצבאי יהיה וולונטארי אבל שירות כלשהוא יהיה חובה.
אני לעומת זאת, סבור ששירות צבאי צריך להמשיך להיות חובה ושירות אזרחי חייב להישאר וולונטארי.
באשר לעבודות אזרחיות במשק, אין הצדקה לחייב בני אדם לעבוד בהן. ברגע שמחייבים בני אדם לעבוד ללא הצדקה, הדבר נקרא בשם עבודות כפייה. בעצם, ההצעה לחייב בני אדם בשירות אזרחי היא הצעת חוק עבודות כפייה. הבה נקרא לדברים בשמם.
מבחינת שיקולי חופש, חירות והזכות לאוטונומיה אישית ההנחה צריכה להיות שלא כופים על בני אדם ונותנים להם בחירה, לרבות הבחירה האם לעבוד או לא לעבוד. אלא אם כן יש הצדקה מיוחדת לכפות עליהם עבודה. אבל זאת רק בלית ברירה. האידיאלי הוא חופש בחירה לגבי העבודה.
לגבי שירות צבאי, לדעתי כאן יש שיקולים מיוחדים הנובעים מאופי השירות הצבאי ומאופי המגמות הסוציולוגיות, הסוציו אקונומיות הדמוגרפיות והפוליטיות-אסטרטגיות שמצדיקים שירות צבאי כפוי. לגבי שירות צבאי יש סיכונים מיוחדים להשתית אותו על שירות וולונטארי. את השיקולים האלה פרטתי בתשובתי לענת ועוד יותר פרטתי ברשומה בבלוג שלי שהצגתי קישור [לינק] אליה.
השיקולים האלה לא חלים על עבודות אזרחיות ולא רלבנטיים לעבודות אלה. תעסוקה אזרחית רצוי שתהיה מבוססת על היצע וביקוש, על חוזה עבודה או הסכם עבודה, על עבודה תמורת שכר ותשלום, על מנגנון השוק-שוק העבודה.
לגבי שוק העבודה האזרחי, אפשר לספק את צרכי החברה והמשק בביצוע עבודות ותעסוקה ע"י מנגנון השוק ותמריצים כספיים ואין צורך או הכרח בעבודות כפייה.
למה אתה מתכוון בחוק תרומה למדינה? האם הכוונה לתרומה ללא שכר, או בשכר נמוך משכר המינימום, או תרומה בשכר שהוא לפחות שכר מינימום?
לדעתי שתי האפשריות רעות, אבל האפשרות לעבודה בשכר נמוך היא רעה יותר.
בני אדם שעובדים מרצונם במקום עבודה ומקבלים שכר, תורמים למדינה. הם אמנם מקבלים שכר אבל הם מבצעים עבודה שתורמת למשק ותורמת לתל"ג ולצמיחה הכלכלית.
אדם שעובד תמורת שכר ומקבל משכורת, אז המעביד או המעסיק גם הוא תורם למדינה, כי העובד המועסק הוא חלק מהמדינה ואם הוא מקבל שכר לפרנסתו, אז הוא נתרם בתור חלק מהמדינה.
הסכם עבודה [עבודה בתשלום שכר] הוא הסכם שעצם קיומו תורם למדינה, למשל לתל"ג לצמיחה הכלכלית. שני הצדדים נתרמים ממנו. המעסיק נתרם בעבודה שהוא מקבל והמועסק נתרם בשכר שהוא מקבל. חוזה עבודה כמו כל חוזה והסכם, מתקיים כאשר הוא יעיל פרטו. יעילות כלכלית פרטו הוא מצב שבו לפחות אחד משפר את מצבו ואף אחד לא מרע את מצבו [זה נהנה וזה לא חסר]
מי שבוחר לא לעבוד נכון שהוא תורם פחות באמצעות עבודה, אבל הוא גם לא מקבל שכר כך שהוא חוסך את הכסף שלא צריך לשלם לו כשכר.
מי שבוחר לא לעבוד או שיש לו מקורות כספיים שלא מהכנסת עבודה ומשלח יד והוא תורם למדינה ע"י מיסים שהוא משלם או ע"י כך שהוא משתמש בכספו לקנייה, רכישה, הזמנת שירותים ובכך הוא נותן מכספו לאחרים ותורם להם.
מי שבוחר לא לעבוד ואין לו הכנסה ממקום אחר, יסבול מעצם העבודה שהוא לא מתפרנס כך שממילא קיים תמריץ חזק לבני אדם לעבוד ולתרום.
לכן, אין צורך בהצעת חוק עבודות כפייה אזרחיות. יש רק צורך בשירות צבאי כפוי שאני מסכים שזו פגיעה בזכות לחופש, לחירות ולאוטונומיה אישית אבל לדעתי זו פגיעה מידתית ומאוזנת על מנת למנוע פגיעה גדולה יותר מצב שלא מתקיים בשוק העבודה האזרחי. בשוק העבודה האזרחי עבודת הכפייה אינה מידתית ואינה מאוזנת כי היא לא מונעת פגיעה גדולה יותר.
לכן, אני מסכים עם הטענה הנפוצה לגבי מה כוללת האזרחות? או איזה חובות נובעות מכך שאדם הוא אזרח?
אני מסכים, שבנסיבות מסוימות [למשל בישראל] החובה האזרחית כוללת את החובה לשרת בצבא.
אבל, החובה האזרחית לא כוללת את החובה הכללית לעבוד. אזרח אינו חייב לעבוד בעבודה כלשהי. אם הוא לא יעבוד הוא לא יקבל שכר אבל אין לכפות עליו עבודה.
בשל ההערות שקבלתי שהתגובות שלי ארוכות מדי, אני אגיב כאן תגובה קצרה יחסית [ אני מדגיש: קצרה "יחסית"]. אבל, הנושא הזה דורש ממני גם תגובה ארוכה. התגובה המלאה, הארוכה מצויה בבלוג שלי כאן
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=3148840
כאן אסתפק בדברים הבאים:
לפני שאתייחס לתורף הסוגיות, הערה אחת על טענה שהפוסט לא עסק בה. לדעתי המהלך של הפטור ממע"מ הוא מהלך שיש בו אפליה, במיוחד כלפי המגזר הערבי והמגזר החרדי [כאשר הפגיעה היותר גדולה היא במגזר הערבי] וגם כלפי בני אדם שנמצאו לא מתאימים או לא כשירים לשירות צבאי, שירות חובה הן מבחינה גופנית-רפואית והן מבחינה נפשית-פסיכולוגית. הטיעון הספציפי של לפיד לגבי גמול על תרומה, לדעתי הוא חסר בסיס מוסרי. אבל היות וזה לא הנושא אז לא ארחיב כאן.
בדברייך בפוסט, הערת והארת, נקודה נכונה לגבי הקשר בין הפטור ממע"מ למשרתים בצבא לבין צבא מקצועי.
בהסדר של צבא מקצועי ושירות וולונטארי אלה שלא משרתים אינם מקבלים את התגמולים, שמקבלים אלה שמשרתים. וגם כאן, ההצעה היא שמי שישרת יקבל תגמול ומי שלא ישרת-לא יקבל, כפי שמתקיים בצבא מקצועי.
עם זאת, יש גם הבדל. גם אם ההצעה תתקבל אין בכך ביטול של שירות החובה. השירות הצבאי בכך לא הופך להיות וולונטארי ולכן אנחנו עוד לא שם.
מבחינה עובדתית בישראל, מבנה צבא העם מעולם לא יושם באופן מלא, אלא באופן חלקי. מראשית המדינה, היה ויתור על הניסיון לגייס את ערביי ישראל ואת החרדים שתורתם אומנותם. עם השנים הלך וגדל מספר הלא משרתים גם מקרב המגזר היהודי-לא חרדי. על פי החוקר סטיוארט כהן אנחנו היום עומדים על בערך 50-60 אחוזים, משרתים מכלל האזרחים. עם זאת, היה שירות חובה והוא עדיין קיים.
אני לא חושב שכל היתרונות נמצאים בצבא אזרחים מיליציוני וכל החסרונות נמצאים בצבא מקצועי ושירות וולונטארי. יש יתרונות לצבא פרופסיונאלי והזכרת אותם ברשומה: צבא מקצועי מאפשר יותר מוביליות חברתיות ושיפור מצב כלכלי, פיננסי, כספי של מעמד סוציו אקונומי נמוך ועניים, מאפשר להם עוד מסלול מקצועי, פרופסיונאלי להשתכר.
אני מסכים שבצבא העם יש יותר בזבוז, אבטלה סמויה. יש צורך להמציא וליצר תפקידים עבור כל מי שמשרת, תפקידים שאינם נחוצים. בצבא העם יש עודף כוח אדם שאין צורך בו ביחס לצרכי הצבא, ולתפקידים ולמקצועות הצבאיים שנחוצים.
עם זאת, לדעתי, החסרונות בארגון צבאי מקצועי-וולונטארי מקזזים את היתרונות כך שבסופו של דבר אני לא תומך ברפורמה הארגונית הזאת.
ההשלכה על היקף השימוש בכוח צבאי- לדעתי, קיים חשש שצבא מקצועי יגדיל את הנכונות של הממשלות להפעיל את הצבא ולהשתמש, וכך יגדל היקף הפעילות הצבאית והמבצעית ותהיה יד קלה על ההדק הן ביוזמת מלחמות ומבצעים צבאיים והן לגבי התמשכותן, התארכותן ודחיית הפסקתן [הפסקת אש]. מצב זה יגדיל את המדיניות הניצית ויפחית את היוניות, חשש ליותר מיליטנטיות וכוחנות. תגדל התמיכה הציבורית, תמיכת דעת הקהל במלחמות ומבצעים צבאיים.
זאת מפני שבמצב של צבא העם כאשר הציבור תומך במלחמה או מבצע, אז הציבור שתומך בעצמו [חלקו] משרת בצבא ונוטל חלק בפעילות הזאת. הוא עצמו נושא בסיכונים של מלחמה או מבצע. הוא זה שישלם בדמו את המחיר בפגיעה בנפש ובגוף של המלחמה והמבצע. אם הציבור שוקל תמיכה במלחמה אז "אנחנו" נשלם את המחיר של המלחמה.
לעומת זאת, בצבא מקצועי מי שישלם את המחיר אלה "הם" רוב הציבור לא יסתכן ולא הוא ישא במחיר של לחימה. חלקית אולי הוא כן ישא ככל שהמלחמה או המבצע משפיעים על העורף האזרחי ועל העלות הכלכלית על משלמת המיסים, אבל הוא לא ישא במחיר הכבד יותר של סיכון חיים, סיכוני פציעות ושלמות הגוף, סיכון ההשפעה הנפשית [פוסט טראומה למשל] הנזק שבמאמץ הפיסי והנפשי של לחימה.
לכן, בצבא מקצועי יהיה קל יותר לשבת בסלון הממוזג ולהגיד שתומכים במלחמה ובמבצע כי "הם" יילחמו ולא אנחנו.
שאלה היא, מי צפוי לרצות לבחור להיות חייל? מהו הפרופיל של המשרתים בצבא מקצועי? מבחינה סוציו-אקונומית, דמוגרפית מדובר בשכבות החלשות, מגורים בפריפריה אוכלוסיה בעלת רקע יחסית יותר בעייתי מבחינת השכלה והון אנושי. לכך עלולות להיות השלכות במישורים הבאים:
טוהר הנשק ושמירה על זכויות האדם של האויב- החשש הוא שבקרב אוכלוסייה זו והקשר בינה לבין אלימות והשקפה כוחנית-ניצית של סכסוך ישראל-ערב, יהיו יותר מקרים של פגיעה בטוהר הנשק, פגיעה בזכויות אזרחי האויב [אוכלוסייה של בלתי מעורבים בלחימה], יחס לשבויי מלחמה, יחס לאסירים ביטחוניים, פעילות שיטור במחסומים.
חשש להגדלת הפגיעה בזכויות אדם של חיילים-פקודים מצד המפקדים, התעללות והתעמרות בחיילים מצד מפקדיהם.
איכות הלחימה ורמת המקצועיות- בשל הרקע הסוציו האקונומי וההון האנושי הנמוך, הדבר עלול לפגוע באיכות החיילים. למה היום יש איכות טובה במישור הטכנולוגי-צבאי ולמה חיל האוויר הישראלי, הטיסים, הם באיכות גבוהה? הסיבה היא שבגלל שמגייסים רבים אפשר מתוכם לבחור את הטובים ביותר. יש היצע גדול יותר, מבחר גדול של חיילים ואז הסיכוי לזהות את המעולים והמצטינים הוא גדול. אבל בצבא מקצועי מלכתחילה המבחר יהיה קטן יותר לכן תיפגע האיכות של כוח האדם ותשומות העבודה הצבאיות.
טיעון נוסף, הוא שצבא מקצועי עלול להוות קבוצת לחץ לטובת מדיניות ניצית, שימוש מוגבר בכוח, מלחמות ומבצעים, על מנת להצדיק את קיומו ואת השכר שמשלמים לו. נכון, שגם היום יש חלק בצבא שהוא מקצועי-משרתי שירות הקבע. גם הם עלולים להפעיל לחץ לפעילות מבצעית משיקולים זרים של אינטרס ארגוני, אבל היום הלחץ הזה מתאזן עם העובדה שמשרתי החובה אין להם את האינטרס הזה והם עשויים להפעיל לחץ נגדי. אולם, אם יהיה צבא שהוא רק מקצועי אז לא יהיה לחץ ציבורי מאזן.
מלבד השכבות החלשות מי שעוד צפוי לרצות להתגייס לצבא פרופסיונאלי הם טיפוסי אישיות בעיתיים, הרתפקניים, נמשכים לאקשן. זו מוטיבציה די בעייתית מבחינת ההשלכות על הנטייה להשתמש בכוח צבאי. השימוש בכוח עלול להיות פחות מרוסן.
קבוצה נוספת היא בני אדם בעלי השקפה ניצית ואף דתית-משיחית שרואים בשירות הצבאי שירות קודש או משהוא שמאיץ את הגאולה המשיחית וביאת משיח צדקנו. עלול להיות מצב שחלק יחסית גדול מחדורי האמונה התיאולוגית המשתלבת עם צבאיות וכוחנות, יאכלס את הצבא. לעומת זאת, בצבא העם יש איזון ומשקל נגד לטיפוסים האלה.
לגבי הטיעון הטכנולוגי: טענת, שהטכנולוגיה הצבאית יכולה באופן חלקי, להחליף ולייתר חלק מכוח האדם הלוחם. המכונה תחליף באופן חלקי את האדם.
טענה זו לגבי יחסי אדם-מכונה, אינה נקייה מקשיים. טכנולוגיה צבאית היא במהותה תנודתית. לעיתים היתרון הוא לצד המתגונן ולעיתים לצד התוקף. ההיסטוריה הצבאית בהיבט של ההיסטוריה של כלי הנשק מלמדת כי לכל מערכת נשק קם בסופו של דבר נשק נגדי. את עוצמת האש של מכונת הירייה נטרל השריון והטנק. על הטנק איימו טילים נגד טנקים [נ"ט]. כתשובה לנשק אנטי טנקי נוצרו מערכות מיגון מתקדמות לטנקים. המרוץ הטכנולוגי ומרוץ החימוש, הוא מורכב ויתרונות טכנולוגיים הם זמניים בלבד. הם תקפים רק עד לאותו רגע שהצד השני מפתח טכנולוגיה חדשה. [אפריים ענבר, השליטה האסטרטגית ברמת הגולן: הציווי האסטרטגי והמוסרי של ישראל, ע' 9
למערכת היחסים הפרדוקסלית של טכנולוגיה ומלחמה
Martin Van Creveld, Technology and War. From 2000 B.C. to the :
Present, New York: The Free Press, 1989
לטענה שהשפעת הטכנולוגיה הצבאית על תוצאת המלחמה קטנה מהמקובל
Keir A. Lieber, War and the Engineers. The Primacy of Politics over
Technology, Ithaca: Cornell University Press, 2005.
כך שאם נמצא את עצמנו, חלילה, בבעיה טכנולוגית, אז אנו נרצה מאוד שיהיה כוח אדם איכותי וכמותי שיאזן את פערי הכוחות ופערי העוצמה.
אלה רק חלק מהטיעונים שלי נגד צבא מקצועי. טיעונים נוספים מצויים בקישור לפוסט בבלוג שלי.
כמו כן, התייחסות לגבי הטענה העובדתית שאנו בדרך לצבא מקצועי, גם מצויה בפוסט הנ"ל.