הפוסט להלן היה אמור להתפרסם אתמול בגלל התאריך (26/10) אבל בגלל שהיה לי יום ארווווווווווך + ניתוק מפתיע מהאינטרנט ע"י השכנה שחשבתי שלא תשים לב שאני גולשת על חשבונה, זה יוצא היום. עמכם הסליחה.
(משפט הפתיחה קצת דרמטי ומלוקק, אתם רשאים לצחוק עליי מבעד למסך)
אתמול נולד הילד ש "הריתי" עם שחרורי. אתמול חגגתי תשעה חודשים בחוץ והילד, הוא החופש שלי, סיים להתבשל ונולד. במה זה מתבטא? בזה שחזרתי לאוניברסיטה. אני הראשונה להסכים ששגרת נוכחות, מטלות, מבחנים ועבודה תוך כדי אינם תמיד נכנסים להגדרה של חופש. אבל אתמול, סוף סוף ובאופן מוחלט, חזרתי לחיים הקודמים שלי. קמתי מוקדם כדי להספיק לעבור במשרד לפני הלימודים, נסעתי מהר לקמפוס, ישבתי בשיעורים ותלשתי שערות מתסכול על האינטרנט האלחוטי המגמגם, הסתמסתי באינטנסיביות תוך כדי ואפילו הספקתי להעלות אייטמים חשובים בזמן. איט וואז 2008 אול אובר אגיין, וזה היה מדהים.
העבודה שלי אינה עבודת סטודנטים שגרתית. לטוב ולרע, אני לא מלצרית שכשהיא בלימודים היא בלימודים וכשהיא בעבודה היא בעבודה. הכל מעורבב. אני מעלה אייטמים מתוך שיעורים (שוב, כשהרשת מאפשרת את זה, היוש הנהלת גילמן), אני עושה טלפונים בזמן קריאת מאמרים, ואני לא באמת מסיימת לעבוד בשום שעה של היום. אני אוהבת את האינטנסיביות הזאת, באמת, אבל זה אומר לפעמים לסיים את היום על ארבע (כמו שהיה לי אתמול, אבל הפקתי ממנו לקחים). בערב עוד הספקתי ללכת לסרט, בנפיט נוסף של העבודה החדשה שלי, וחזרתי הביתה, לבד, בשתים עשרה וחצי בלילה. גם זה חידוש שאני עוד מנסה להתרגל אליו: לפני חודש וחצי ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר קיבלה את בקשתי לביטול מעצר הבית הלילי, שהיה חלק מתנאי השחרור שלי. אז נכון שיצאתי יחסית בזול והייתי צריכה להיות בבית רק בין חצות לשש בבוקר (לרוב האסירים ברישיון המעצר הלילי מתחיל ב 22:00 ולמיעוטם כבר ב 20:00), אבל זו עדיין מגבלה קצת מעיקה ובמקרה שלי ממש מיותרת. שמחתי שהשופט בדימוס שלמה שהם (הוא טיפוס מעניין, ראו כאן) הסכים איתי.
אז בחודש האחרון התחלתי לצאת עד מאוחר, ישנתי מחוץ לבית כמה פעמים, עברתי דירה וחזרתי ללמוד. אני עוד קצת overwhelmed מכל החידושים האלה, ולרובכם הם ודאי בנאליים לאללה, אבל אתמול – תשעה חודשים מיום שחרורי – חשבתי שראוי לציין שהבנאליות הזאת היא תינוק שחיכיתי לו הרבה הרבה זמן.
בשורות טובות,
ענת
(ואם אתם בגילמן, בואו להגיד שלום. אני לא נושכת ועדיין לא מכירה פה אף אחד)
anatkamm 
כמי שעקב אחרי כל השתלשלות המקרה שלך, אני ממש שמח לשמוע שאט אט, את חוזרת לשגרה. מגיע לך לקבל את חיי בחזרה ומעודד לקרוא שכך קורה. בהצלחה, גם בלימודים וגם במקום העבודה החדש.
ענת, בשעה טובה ואלף ברכות על חזרתך לאוניברסיטה ועל ביטול מעצר הבית הלילי.
לכבוד המאורע שיר "השמלה הצהובה" על שחרור מהכלא אל החופש [לימים השמלה הפכה לסגולה וגם ההקשר של שחרור מבית הסוהר השתנה]
לדעתי מגבלת מעצר הבית הלילי היא מיותרת. ודאי במקרה שלך אבל גם בתור כלל גורף. אבל לדעתי כל המאסר שלך היה מיותר.
אני לא יודע אם המחשבה שהמאסר היה מיותר היא מחשבה מקלה. ייתכן שהיא מגבירה את התסכול. מי שחושב שהמאסר הגיע לו אולי מקבל את זה יותר בשלווה.
אני שמח שהשופט בדימוס שלמה שוהם החליט על ביטול התנאי המגביל הזה.
אני מצטער שוועדת השחרורים בראשות שלמה שוהם החליטה לא להעניק שחרור מוקדם לאתי אלון.
אני שמח שאת מדווחת על חיים טובים. אינטנסיביות בתיבול דולצ'ה ויטה.
ככל שאני יודע עלייך יותר פרטים אני נוכח לדעת יותר ויותר כמה אנחנו שונים. מצד שני נראה לי שאני שונה מרוב האנושות אז אולי הדבר לא מפתיע.
למשל אהבת האינטנסיביות ולמולטי טסקינג של עבודה בעיתונאות ורפורטז'ה בשילוב עם חיים סטודנטיאליים והקשבה בהרצאה [אבל זו רק אחת הדוגמאות].
זה לחלוטין לא בשבילי לעשות שילובים פרקטיים-משימתיים כאלה. במיוחד לא כשאני בהרצאה ואני מרגיש חייב להתרכז בכל מילה של המרצה.
גם אינטנסיביות היא לא בשבילי. ודאי לא אינטנסיביות פרקטית. אולי אינטיסיביות אינטלקטואלית-הגותית זה קצת סיפור אחר.
לא בשבילי עבודה פרקטית-ביצועיסטית בקצב גבוה.
יש איזה מקום ושעה ספציפיים שאפשר למצוא אותך בגילמן או שהתכוונת למקרה שפוגשים אותך שם באקראי?
אני לחלוטין אפילו לא קרוב ללצחוק על מה שכינית פתיחה דרמטית. אני בעצמי לפעמים נוקט במטפורה של הריון ושל פאתוס מהסוג הזה.
מי שמכיר או שיכולת ההזדהות שלו עם המשמעות של חופש לאחר כליאה ולאחר תנאים מגבילים בשחרור, היא לא מאוד נמוכה, לא יבין את השמחה שבדבר.
מי שמבין את המשמעות הגורמת לשמחה לא יצחק מכך שהדברים מוצאים את ביטויים בסגנון לשוני זה.
הייתי בא להגיד לך שלום אבל את בוגדת.
לא מאמין שתקעת סכין בגב של ירושלים והלכת ללמוד בתל אביב.
כל כך שמח בשבילך. מבין ומזדהה עם תחושת השחרור שבלימודים. עיסוק אינטלקטואלי שמשחרר אותנו אל האינסוף, גם אם תקועים כאן בלבנט. אגב יש לך איסור יציאה מהארץ? חסרים ההגיגים שלך בפייסבוק. את אדם מרתק. ובטח עכשיו עוד יותר מפעם. מ2008.
יותם
בהצלחה ענת.
(מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא)