על הראיון עם ארז אפרתי

לא ראיתי את הראיון עם האסיר המשוחרר הטרי ארז אפרתי הערב ב "עובדה". בעיקר בגלל שאין לי טלוויזיה אבל גם אם הייתה לי זה לא באמת מעניין אותי. אני מבקשת להתייחס לקמפיין הרשת שקרא לא לצפות בתכנית הערב.

אני לא תומכת במעשי אונס (האם אפשר?) ויכולה רק לדמיין מה עובר על הקרבן שלו מאותו ערב וביתר שאת בימים שבהם שמו עולה לכותרות. אבל במקומות רבים נכתב עד כמה העונש לא מספיק חמור ובימים האחרונים שאסור לתת במה לאנשים כמוהו.

מה הוא העונש החמור מספיק על עבירות מין? אני לא יודעת. האם אפשר לאמוד את מידת הנזק שנגרמה לקרבן וממנה לגזור את העונש? אני לא יודעת. קראתי את דבריה כפי שהובאו הערב על ידי ספיר סלוצקר-עמראן באתר "שיחה מקומית" ולבי יוצא אליה. אני לא יודעת מה קרה שם באותו ערב (לא, זה לא פוסט מסנגר מעדות "אבל זו מילה נגד מילה") ואני לא יודעת אם ואיזה שד נכנס באפרתי. אבל כמי שנתקלה בנשים שהורשעו בביצוע פשעים מזעזעים, מפורסמים יותר ופחות, אני רוצה להגיד שדברים שנראים מבחוץ כהתפרצות של הרוע המוחלט הם לפעמים, רק לפעמים, יותר מורכבים מזה.

הכלא לימד אותי כמה דברים לגבי הגדרות של טוב ורע. האם אישה שמרצה מאסר עולם כי רצחה את בן זוגה המתעלל, או את המעסיקה שלה שרדתה בה ולחצה על אחרון כפתורי טראומות הילדות שלה, או את הילד שלה בהתפרצות פסיכוטית של דכאון אחרי לידה, היא-היא השטן המהלך בקרבנו? האם אשה שיושבת "רק" ארבע שנים על מרמה ועושק סדרתיים של קשישים וניצולי שואה, לא עבירות אלימות, יאללה, בקטנה, היא פחות נוראית? איך מכמתים רוע?

אלה שאלות כבדות משקל שלא ממקומן ובעיקר לא ביכולתן של הרשויות לדון בהן. אבל במדינה מודרנית, שבה הפרט נותן חלק מזכויותיו לרשויות, אנחנו חייבים להיות מסוגלים לקבל את הדין שלהן. ארז אפרתי קיבל עונש על ידי בית משפט שנחשב עדיין מקצועי וחף משיקולים לא ענייניים. הוא קיבל שחרור מוקדם מועדת שחרורים שבראשה שופט בדימוס, שמעמדה שקול לזה של הרכב בבית משפט ואליה מתנקזות חוות דעת של אלף ואחד גורמים כולל – התקדמות של השנים האחרונות – עמדת הקרבן. הרשויות שהענקנו להן מנדט לקבל בשמנו החלטות קבעו שהאיש יכול ללכת הביתה אחרי שהביאו בחשבון מכלול מאוד רחב של שיקולים. לא חייבים לאהוב את זה, צריך לקבל את זה. כי אלה הרשויות ששומרות עלינו מברבריות מוחלטת. האם לסקול את אפרתי בככר העיר היה עונש יותר הולם? אולי. אבל אנחנו כבר לא חיים בימי הביניים, לטוב ולרע.

חשוב לי להדגיש: אין הצדקה לאונס ויש מעט הצדקות לפשיעה באשר היא. אבל לו ארז אפרתי היה מרצה את מלוא עונשו זה לא היה מחזיר את הקרבן לחייה הקודמים, עם כל הצער שבדבר. כך גם עם כל עבריין אחר שמשתחרר חזרה לחברה. אפשר להחליט שאנחנו רוצים לחיות בחברה שבה כל כייס מקבל מאסר עולם, אבל ההשלכות תהיינה בעיניי כבדות הרבה יותר.

אין לי ממש שורה תחתונה. אני לא רוצה שתצטייר תמונה לפיה אני מצדיקה את המעשה של אפרתי. אני לא. בשום צורה. אני כן מצדיקה את זה שגם האנשים שנראים הכי רעים בעולם יכולים לחזור ולנסות לבנות לעצמם חיים חדשים ונורמטיביים. כי זה מה שמבחין בין חברה נאורה לחברה לא נאורה. ואם כן או לא צריך לתת להם במה? לא יודעת, אבל מניין הצפיות בסרטון השוקולד ובממשיכי דרכו מעיד שכנראה יש ביקוש לגועל.

בעצם, יש לי שורה תחתונה. אי אפשר בעיניי לנתק את המעשה של אפרתי דווקא מהרקע הכל כך חיובי ונורמטיבי שלו כאיש צבא מוערך. מעמדה החברתי של מערכת הביטחון ובתוכה הכיבוש בשטחים והשליטה הכוחנית על שלושה מיליון וחצי אזרחים משחיתים אותנו. זה הטיעון הכי שחוק אוור אבל חייבים לחזור עליו: איש צבא שעומד במחסום ובכוחו לקבוע לשבט או לחסד מקבל כזה שכרון אלוהות שביום שישי בערב במועדון הוא לא מבין איך בחורה מעזה להגיד לו לא ואת מה שהיא לא תתן מרצונה הוא ייקח בכוח. זכרו את זה כשאתם שולחים את הילדים שלכם לשם. אז נכון שלא כל צנחן יחזור מפלצת מהשירות הצבאי שלו, אבל את ההשלכות של האלימות המובנית בשליטה צבאית על עם אחר אנחנו מרגישים באזרחות כל הזמן. את זעקתה של הקרבן של ארז אפרתי אפשר להפנות לאילנה דיין, אבל אפשר גם (אם היא תרצה ולאף אחד אין זכות לעשות זאת בשמה) להפנות לחברי הכנסת, לאו"ם, לבית הדין הבינלאומי בהאג, לכל מי שיהיה מוכן להקשיב: תראו למה המדיניות הזאת הפכה את הילדים שלנו, כולל ובעיקר טובי בנינו.

ענת

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “על הראיון עם ארז אפרתי

  1. ענת, אני אוהב את הפוסטים האחרונים שלך. לא תמיד הסכמתי איתך בכל דבר [אבל אם איזה אדם אני מסכים בכל דבר? אין אדם כזה ואני לא מאמין שיהיה] אבל הפוסטים האחרונים עסקו באסירות, אסירים ובענישה פלילית, ובנושא הזה הטקסטים שלך הם משל לנעימה הערבה לאוזני.

    גם אני לא צפיתי בפרק הזה ב"עובדה" לא כי אין לי טלביזיה ולא כי זה לא מעניין אותי, אלא כי לא ידעתי על התוכנית ועל תוכנה של התוכנית.

    ארז אפרתי ביצע פשע מוסרי [כמובן גם פשע פלילי] מעשה מתועב ואכזרי. אני מרגיש אמפתיה לקורבן העבירה בשל סבלה הרב.

    ארז אפרתי נידון לשמונה שנות מאסר. אני לא יודע לקבוע שהעונש שלו לא מספיק חמור. נכון שהוא ביצע עבירה חמורה. אבל להיות את מספר השנים שלו בכלא זהו גם עונש חמור. אז יש כאן עבירה חמורה ובצדו עונש חמור.

    אין בידנו מדד רציונאלי לגזור מהעבירה שלו מספר שנות מאסר בתחשיב מתמטי. אין בידנו תיאוריה מדויקת של ענישה שממנה ניתן לגזור מספר שנות מאסר שהוא מעל שמונה שנים.

    אני בניגוד לשיטת המשפט הישראלית, לא חושב שענישה מוצדקת מטעמי גמול קל וחומר לא מטעמי נקמה. אבל, אפילו אם כן נניח טעמי גמול אין לנו מדד גמולי או תחשיב גמולי שיכול לומר ששמונה שנים הוא עונש קל מדי.

    לא שכחתי שהוא לא היה בכלא שמונה שנים. הוא קיבל שחרור מוקדם ואני תומך בשחרור המוקדם מפני שהתנהגותו הייתה טובה.

    לגבי מסוכנות: נכון שיש סיכון והסתברות כלשהי שהוא יחזור על מעשיו מצד שני יש גם הסתברות וסיכוי שלא יחזור על מעשיו. אפשרי שאדם ימעד באופן חד פעמי וילמד את הלקח. אם יישאר בכלא יש סיכון שהוא נשאר בכלא לשווא כי אילו היה משתחרר לא היה מבצע עבירה. בנוסף, יש סיכון בהשארת אסירים בכלא, בהנחה שאם ישתחררו בזמן כלשהו היות וככל שאסיר השאר זמן רב יותר בכלא גובר הסיכון שכאשר ישתחרר אז יהיה רצידיביסט.

    אני מסכים עם דברייך על רוע. אדם הוא יותר מדי מורכב מאשר הדיכוטומיה והבינאריות הפשטנית של טוב ורע מאגדות הילדים. אדם יכול לעשות מעשה מפלצתי אחד ולהיות אדם טוב בשאר החיים שלו. אדם יכולים להיות בו צדדים רעים ואפלים וצדדים טובים ואין הצד הרע מבטל את הצד הטוב כפי שאין הצד הטוב מבטל את הצד הרע. אדם יכול לעשות מעשה מפלצתי שלא מאפיין את דפוס התנהגותי הכללית.

    אני חושב שצריך לשדר ראיון איתו בתנאי שמדובר בראיון שבו הוא מביע חרטה, מכה על חטא ומביא את הצדדים האנושיים שלו. לדעתי יש חשיבות ציבורית להראות את המורכבות של טוב ורוע, להראות את הצדדים הטובים במי שהתנהג התנהגות מפלצתית ולקדם את הרעיון שעבריינים צריכים לחזור לחברה. כפי שידענו לקדם את הרעיון שהם צריכים להיות בבית הסוהר אז לבית הסוהר יש התחלה וברוב המקרים יש גם סוף. לדעתי צריך להעביר מסרים של מורכבות האינדיבידואל האנושי ולא מסרים של פשטנות של רוע חד ממדי.

    כמובן, לא צריך להיות חלילה בעד אונס על מנת לנקוט עמדה עונשית מקלה יחסית או עמדה אנושית. שאלת חוסר ההצדקה לעבירה ולפשע זה סיפור אחד. שאלת העונש ההולם והראוי ושאלת התגובה החברתית זה סיפור אחר. שני הסיפורים הם לא בלתי קשורים אבל הם לא חייבים להיות קשורים בקשר של אחד לאחד. אפשר להתנגד לעבירה ופשע וללא סתירה לנקוט גישה מקלה בענישה ובתגובה החברתית.

    לגבי הפיסקה האחרונה על הכיבוש אני במצב של השעיית שיפוט. הייתי רוצה שהכיבוש ייפסק כבר אתמול. הרע שבכיבוש הוא לדעתי בראש וראשונה סבלם של הנכבשות והנכבשים והסיכון הביטחוני. לגבי ההשלכות הפסיכולוגיות ובמיוחד השלכות על ניסיונות אונס אני בספק. אני לא שולל את זה אבל יש כאן דברים מורכבים מדי מכדי שאני אוכל לטעון לזה. זו לא טענה שאני חושב שאני מסוגל להגן עליה באופן אינטילגנטי מבחינה פסיכולוגית מבלי להסתכן בפסיכולוגיה בגרוש. כפי שציינת, בצדק, הרבה לוחמים בשטחים לא מבצעים עבירות ואפשר להוסיף שהרבה ממבצעי עבירות האלימות לא היו לוחמים בשטחים- ע"ע מעשי האונס בחו"ל ובמערב. יש כאן כל כך הרבה משתנים ותמונה מורכבת מבחינה קרימינולוגית. אני לא צריך את הנימוק הזה על מנת להתנגד לכיבוש. אבל אני לא שולל את הקשר כיבוש-אלימות אישית על הסף.

    שאלה אלייך ברשותך. האם עמדתך לגבי אסירים וענישה פלילית לפני מאסרך ואפילו לפני הפרשה הייתה בכיוון הזה? האם תמיד הייתה לך גישה אנושית כזאת, או שבנושא הזה חל אצלך מהפך רדיקאלי מעמדה נוקשה וקשוחה לעמדתך הנוכחית? או משהו באמצע?

  2. פינגבק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » בחור כארז‏

  3. ראשית, בתגובתי הקודמת כתבתי "אבל אם איזה אדם אני מסכים בכל דבר?" צריך כמובן להיות כתוב "עם" ולא "אם"

    בינתיים צפיתי בכתבה ברשת האינטרנט. אפרתי בכתבה לוקח אחריות ומכה על חטא, נראה מתחרט ומתייסר.

    אוסיף עוד ברשותך שאני רואה חשיבות בשידור הכתבה לא רק לגבי הצגת הצד האנושי שבפושעים אלא גם לעורר את השאלה של התהליך הנפשי שמביא אדם לבצע פשע כזה. למרות שמבחינה זאת הכתבה מלמדת מעט מאוד תובנות קרימינולוגיות. היא יותר מעוררת שאלה מאשר מציעה תשובות. אבל גם השאלה חשוב שתישאל.

    תגובה לטור של סמיר סלוצקר-עמראן

    אני לא מסכים שהכתבה באה לומר שאפרתי הוא הקורבן בסיפור. אפרתי לא אומר על עצמו שהוא הקורבן בסיפור ואף אחד בכתבה לא אומר את זה עליו. אפרתי באמת לא הקורבן בסיפור והכתבה לא אומרת משהו אחר. אפרתי לא הקורבן כי אף אחד לא ביצע בו עבירה. הוא לא הקורבן באירוע העברייני הזה. הוא היה קורבן בתור ילד כשאביו התאבד אבל זה סיפור אחר. הוא לא הקורבן בסיפור הזה.

    רואים את אפרתי סובל, מתייסר. אפשר לומר שהוא גם מי שסובל בסיפור. בנוסף לקורבן שסובלת. אבל, סובל וקורבן זה לא היינו הך. על מנת לסבול לא צריך להיות קורבן.

    אפרתי לא אמר בתוכנית שמה שהוא עשה יכול לקרות לכל אחד. מסר כזה קרוב לזה נאמר בתוכנית ע"י פסיכולוג שהתראיין שם ולא ע"י אפרתי עצמו.

    אפרתי לא ביקש חמלה ואמפתיה. לי יש חמלה ואמפתיה כלפיו כמו גם חמלה ואמפתיה כלפי קורבן העבירה שלו. מה רע בחמלה כלפיו? החמלה לא מכחישה את הפשע שביצע ואת הרוע שבו. החמלה והאמפתיה כלפיו לא סותרים את החמלה והאמפתיה לקורבן. זה לא משחק שסכומו אפס. אבל אני עדיין מפריד בין רגש החמלה לבין טיעון של זכויוות אסירים ואסירים משוחררים. כאשר אני טוען טיעון מן הזכות אני לא מכניס לשם את החמלה אלא את זכויות האדם גם כשהוא אסיר.

    אין בכתבה הזאת מסר להסרת אחריות. בשום מקום לא נאמר שהאחריות הוסרה. יש מורכבות אנושית של רוע בצד צדדים נורמטיביים וטובים יש תמונה של פנים מפלצתיות בצד פנים אנושיות אבל אין הסרת אחריות.

    הטור הזה חד צדדי, מגמתי ולא הוגן. אין אזכור שאפרתי לקח בשלב מסוים, אם כי מאוחר, אחריות על מעשיו בדיון המשפטי האזרחי בתביעת הנזיקין, הסכים לשלם פיצויים ללא העלאת התנגדויות ולקח אחריות מילולית באותו דיון.

    עוד נקודה שמקוממת אותי סביב הפרשה הזאת שלא עלתה בכתבה. ההשתלחות הנואלת בבת הזוג של אפרתי וכל מיני פסיכולוגיה בגרוש סביבה על המניעים שלה להישאר בת זוג שלו.

  4. בכל מקום, כולל כאן, כתוב שהוא הורשע באונס – הוא לא, וצריך לדייק בנקודה זו, גם אם היא לא הופכת אותו לאכזר או אשם פחות.

  5. הורשע באונס או סתם תקיפה, אני לא רואה שום סיבה מלבד עיתונות צהובה ורייטינג זול מאוד לפרסם את שמו של האיש הזה שוב. הוא לא צריך לעניין אף אחד, לא צריך לסלול לו את הדרך לסלבריטאות דה מי קולו או לתפקיד ציבורי. זה משדר מסר ממש בזוי למי שחושבים אולי עד היום שהוא גבר גבר, או שלהשיג פרסום אישי אין גבול ומחיר. אילנה דיין אוהבת לראיין את הילדים הרעים, עשתה שמיניות באוויר כדי להשיג ראיון עם יגאל עמיר בזמנו, לא יודע למה זה טוב. זה פשוט פורנו צהוב, מיותר ולא ראוי.

    • לעירא:

      לאותם מעשים ופעולות יכולים להיות מניעים ומוטיבציות שליליות או מוטיבציות ומניעים חיוביים. כנ"ל לגבי שידור תוכנית הטלביזיה. מישהו יכול לתמוך בשידור כי הוא רודף רייטינג, עיתונות צהובה, סנסנציוניות ופרובוקטיביות. זה מניע אפשרי אבל לא הכרחי. מניע אפשרי אחר הוא לקדם שיקום אסירים, חזרת אסירים לחברה והפצת רעיון המורכבות של הרוע.

      יש הבדל בין השאלה מה מניע מישהו לתמוך בשידור לבין מה מצדיק את השידור. אם לדעתי יש צידוק לשדר את התוכנית אז הצידוק שריר וקיים גם אם מישהו היה מונע לשדר מתוך שיקולים זרים או צהובים. במקרה של מניע צהוב ורייטינגי אז אני מצדיק את המעשה אבל חולק על המניע.

      דעתי היא שהאיש צריך לעניין אותנו כי בתור חברה סולידרית אנו צריכים להתעניין מה עולה בגורל האנשים שאנו שולחים לכלא ומה עולה בגורלם אחרי שהם יוצאים ממנו. זה נושא חברתי ממדרגה ראשונה.

      הראיון איתו הוא לא סלילת הדרך לסלבריטאות אלא ניסיון [שאני מקווה שיצליח] לסלילת הדרך לשיקום. שיקום ולא סלבריטאות. אם היו מראיינים את קורבן העבירה האם זו סלילת הדרך לסלבריטאות שלה?

      הראיון לא מחזק את המסר של התומכים בו כי בראיון מוצג אדם סובל על גבול הבכי כך שלא מדובר במודל מוצלח של גבריות. המסר הוא שאדם שפשע קיבל אונס ושגם לאחר ריצוי עיקר עונשו הוא מתחרט וסובל. זה מסר חיובי ולא שלילי. למה למנוע שמיעת פושעים שמתחרטים? האם חרטה זה לא מה שאנחנו רוצים לשמוע אחרי שמישהו כבר ביצע פשע?

      אני כותב לך את הדברים גם נוכח העובדה שיש לך גישה חיובית כלפי אסירה משוחררת שבבלוג שלה אנחנו מתארחים. הרי את הדברים האלה יכולת גם לטעון כאן. יכולת לטעון שלא צריך לסלול את הדרך של ענת לסלבריטאות [ענת בניגוד לאפרתי ממש עוסקת במקצוע עם פרסום ומוזמנת לראיונות טלביזיה] ויכולת לטעון שענת לא צריכה לעניין אף אחד ושיש כאן מסר שלילי לכל מי שחושב שהיא אישה אמיצה מול המנגנון המיליטריסטי של הכיבוש. אבל לגבי ענת אתה לא טוען את זה וטוב שכך. אז למה לגבי אפרתי כן?

      • א. סוג פשע אחר לגמרי, ממניעים אחרים לגמרי.
        ב. אם אני בוחר לקרוא בלוג אחד מעשרים מליון, זו בחירה שלי. אם מקדישים שעה שלמה בערוץ מסחרי, אחד מפחות מעשרה בארץ, זה כבר פחות בחירה. זה משדר עמדה, וזה משפיע על דעת ציבור בצורה מאד שונה. ראה אילו מניפולציות עושים פוליטיקאים (לא רק ביבי אבל הוא כרגע יופי של דוגמא) כדי להטות את השיח הציבורי ואפילו את דעותיו של הציבור.
        ג. אם הייתי רוצה לשמוע על פושעים שהשתקמו, הייתי מתחיל מלשמוע סטטיסטיקה ולא סיפור אישי, בטח שלא שעה שלמה על אדם אחד שהורשע בפשע אלים.
        ד. סיפור אישי, ראיון אישי, אין מצב שלא יבואו עם מניפולציה רגשית מצד ההפקה. זוויות הצילום, המוזיקה שתיבחר, התאורה, יפעילו עליך מניפולציה אחת ארוכה ויוציאו אותו אשם או קדוש לפי מה שיבחרו. אני לא חושב שכל תוכן הוא כשר וחשוב, ואם הסגנון של כתב(ת) או בלוגר(ית) לא מוצא חן בעיני, אני לא אקשיב לערוץ בו הוא מתבטא. לעת מעיין אותי להקשיב, לבלוגרים אחרים לא. לאילה דיין לעומת זאת, יש זמן מובחר בפריימטיים של ערוץ מרכזי, וכאן יש עיין של אחריות ציבורית, ואמורה להיות גם קצת צנזורה עצמית במקרה הזה.

        כיוון שלא ראיתי את התכנית, אולי תרצה לגלות לי (בשלושה משפטים, לא מגילה) אם האיש לוקח אחריות ומתנצל, איך מציירת אותו ההפקה, והאם דנו שם בפשיעה/ענישה/שיקום אנסים באופן כללי או רק במקרה האישי שלו? במילים אחרות, היה צהוב או כפי שאתה טוען, היתה פה התגייסות הסברתית בונה?

        כמו כן, אילו טיעונים מוסריים _בעד_ אונס אתה מסה לרמוז שיש? אני לא מצליח למצוא כאלו בראשי…

    • נ.ב אתה לא רואה אפשרות למניע לתמוך בשידור עם אפרתי חוץ ממניע צהוב? כפי שהמניע שלך לכתוב כאן בבלוג ולהעריך את ענת, אינו מניע צהוב, כך אפשרי שתמיכה בשיקומו של ארז אפרתי יהיה לא ממניע צהוב. יש אפשרות שלבני אדם יהיו מניעים מוסריים של שיקום אסירים ולא רק מניעים צהובים, לא רק בעבירת ריגול חמור אלא גם בניסיון לאונס.

      גם אם נניח שהמניע של מפיקי התוכנית "עובדה" היה צהוב אז מניע פסול לא פוסל דברים מוצדקים. לפעמים אפשר לעשות דברים מוצדקים מתוך מניע פסול. הדבר לא הופך אותם ללא מוצדקים רק כי מישהו עשה אותם מתוך מוטיבציה פסולה.

      אם ארז אפרתי היה פותח בלוג לא היית כותב אצלו? אני כן. זאת מפני שאני כותב כאן לא כי אני מסכים עם העבירה ולא כי אני חושב שהעבירה של ענת משרתת את השמאל אבל אונס לעומת זאת הוא דבר נתעב [גם ניסיון לאונס שלא צלח].

      אני כותב כאן לא בגלל אידיאולוגיה של השמאל, אלא בגלל אידיאולוגיה של שיקום אסירים ויחס אנושי לאסירים. יחס אנושי לאסירים במיוחד אסירים משוחררים, אינו תלוי בעיני בשאלה איזו עבירה הם ביצעו. יהיה זה ריגול חמור או ניסיון לאונס. אין אצלי עבירה שהיא "בסדר" ועבירה שהיא "לא בסדר". אני לא כאן כי העבירה של ענת היא מספיק קלה או כי ענת שייכת למיליה שלי או לקבוצה האידיאולוגית-פוליטית שלי ואילו העבירה של אפרתי חמורה מדי והוא שייך ל- "אחרים" ולא משלנו. אני נמצא כאן מטעם דומה לכך שהייתי נמצא בבלוג של ארז אפרתי אילו היה כזה.

    • לעירא, אני קודם כל רוצה להודות לך שהקדשת לי תגובה ביקורתית, עניינית ולא מתלהמת. אני לא רואה בזה משהו מובן מאליו ברשת האינטרנט ובבלוגוספירה.

      אני מבקש להתחיל מהשאלה שלך בסוף כי היא לדעתי הכי חשובה כרגע.

      חלילה, לא טענתי ולא ניסיתי לרמוז שיש מניעים מוסריים לאונס . זהו המשפט שכתבתי:

      "יש אפשרות שלבני אדם יהיו מניעים מוסריים של שיקום אסירים ולא רק מניעים צהובים, לא רק בעבירת ריגול חמור אלא גם בניסיון לאונס. "

      כלומר, מניעים מוסריים של שיקום אסירים ולא מניעים מוסריים לאונס. על מנת לתמוך בשיקום אסירים אין צורך לתמוך בעבירה שהם ביצעו. אפשר ללא סתירה לתמוך בשיקום אסירים ולהתנגד מוסרית לעבירה שהם ביצעו.

      כך, אין צורך לתמוך במניעים מוסריים לאונס או ניסיון אונס על מנת לתמוך בשיקום אסירים שהורשעו באונס או ניסיון אונס. אפשר ללא סתירה לתמוך בשיקום אסירים שהורשעו באונס או ניסיון אונס ולהתנגד לאונס או ניסיון אונס.

      ליתר הדברים:

      נכון שאפרתי הורשע בפשע אחר ממניעים אחרים ואני אוסיף גם שעונשו היה אחר. לדידי, היחס השונה לפשעים שונים בחומרתם או בחומרת נסיבותיהם צריך לבוא לידי ביטוי בעונש, בחומרת העונש ולא בכך שאת האחד צריך לנסות לשקם ואת השני לא צריך לנסות לשקם. אני מסכים שגם התשובה לשאלה איך לנהוג באדם בעל עבר פלילי או בעל הרשעה קודמת, יכולה להיות שונה על פי סוג העבירה או הפשע, אבל לדעתי לא לגבי העמדה העקרונית של חשיבות השיקום.

      אני שם בצד את השאלה עד כמה טלביזיה משפיעה על דעת הקהל, לצורך הדיון אני אניח שהיא משפיעה. בהנחה שהיא משפיעה, אני לא רואה טעם למנוע השפעה של הגברת האמפתיה לאפרתי. לדעתי, יחס אמפתי לבעלי עבר פלילי ואסירים משוחררים הוא חשוב [כמובן, לא סותר גינוי מוסרי לעבירה או לפשע] ואם הוא חשוב אז אני לא רואה פסול שהטלביזיה תשפיע על דעת הקהל בכיוון הזה.

      מה עוד שלפעמים הטלביזיה ותקשורת ההמונים בכלל משפיעים לכיוון של גינוי והשחרת פני מבצעי עבירות. אני לא חושב שבאופן כללי התקשורת לא מאוזנת לטובת אמפתיה למבצעי עבירות ונגד קורבנות. אם כבר אני מתרשם שהיא לא מאוזנת לצד השני כך שייתכן שתוכנית טלביזיה פרו אמפתיה לאסיר משוחרר רק מקטינה את חוסר האיזון הקיים כנגד אמפתיה למבצעי פשעים.

      אני מסכים שלא צריך להטות את דעת הקהל באמצעות מניפולציות. אבל אז הביקורת היא כבר אחרת. לא ביקורת עקרונית נגד ראיון טלביזיוני וכתבה טלביזיונית על אפרתי אלא ביקורת נגד האופן הספציפי של הפקת התוכנית ונגד האופן המניפוליטיבי. זו ביקורת על הטכניקה על ה- "איך" ולא ביקורת עקרונית נגד עצם הראיון.

      עם זאת, אני משער שמניפולציות קיימות גם לצד השני, לפעמים עושים מניפולציות נגד חשודים, נאשמים ומורשעים כך שייתכן שהמניפולציות מאזנות ומקזזות זו את זו אם כי אני לא חושב שמניפולציה אחת מכשירה מניפולציה שנייה.

      סטטיסטיקות "יבשות" על שיקום אסירים זה לא שייצור אמפתיה לאסירים משוחררים. מה שיוצר אמפתיה זהו הסיפור האישי, הבאת הביוגרפיה של האסיר בקונטקסט רחב של חיים שלמים מעבר לסגמנט הקרימינאלי שלו, הצגת הפנים האנושיות על מנת להראות שיש גם בן אדם מאחורי הפושע.
      כפי שלפעמים מביאים סיפורים אישיים של קורבנות ולא מסתפקים בנתונים סטטיסטיים כך גם כאן.

      כאן עשויה להעלות טענה שאני יוצר סימטריה שגויה מוסרית בין עבריינים לקורבנות. לדעתי, הא-סימטריה צריכה להתבטא בענישה ולא בהימנעות משיקום. ענישה היא משהו חמור מספיק ויוצרת א-סימטריה משמעותית כך שלא צריכה להיות תוספת על הענישה.

      אני מסכים שיש עניין של אחריות ציבורית אלא שאני סבור שהאחריות הזאת צריכה לגרום לאחריות לטובת שיקום אסירים ולא נגדה. אני חושב ששיקום אסירים הוא טוב חברתי.

      בתוכנית צפיתי בזמן שהפוסט הזה עלה [בערך לפני חודש] ולא צפיתי שוב. אז ככל שזיכרוני אינו מטעה אותי, אפרתי לקח אחריות והתנצל. לא ירדתי לרזולוציות של זוויות צילום ומוסיקת רקע. לא זכור לי שדנו בפשיעה באופן כללי אבל דיברו שם מומחים [פסיכולוגיה?] יכול להיות שדיברו גם בהקשר רחב של עבירות מסוג זה אבל אני לא זוכר.

      בכל אופן, גם לענת הקדישה העיתונות כתבות שלפי התרשמותי היו אוהדות. הייתה התוכנית "המקור" עם המעקב והראיון בתקופת מעצר הבית, היו ראיונות עם עינת פישביין אחד ערב גזר הדין והשני לאחר השחרור. ענת התראינה בתוכנית "תיק תקשורת" בעניינה של אסירה אחרת וענת מפרסמת כתבות עיתונאיות כך שהיא נמצאת בפרסום תמידי וחיובי בהקשרו. גם לגבי ראיונות עם ענת, אפשר לשאול שאלות על מניפולציה וזוויות צילום ויצירת אהדה לענת בדעת הקהל. לדעתי אין הצדקה להעביר קו גבול בין הצדקה מוסרית ליצור אהדה לענת ע"י כתבות וראיונות שאני משער שאתה חושב שגם בהן יש מניפולציות, לבין חוסר הצדקה מוסרית לגבי אפרתי. על העבירה שלו אפרתי נענש ואפשרות סבירה שהוא ממשיך לסבול גם אחרי סיום המאסר בפועל. אין טעם להמשיך לנסות "להענישו" עוד ע"י הימנעות משיקומו ובעצם בכך אנו גם "מענישים" את עצמנו כי אסירים לא משוקמים זו בעיה חברתית.

  6. ועוד לדייק: לא מדובר בחייל ש"עמד במחסומים" אלא בצלף של "דובדבן". אדם שממרחק בטוח, במחסה מוגן, מעלה בשלווה דמות על הצלב בכוונת, סוחט את ההדק, ורואה את הדמות קורסת. אין הרבה תפקידים בצבא עם כל כך הרבה שכרון כוח.

    • יריב, ומה אתה בדיוק חושב שזה עושה לנפש של אדם שתחת הטייטל "מקצוע" כתוב "הרג בני אדם"? אנחנו שולחים את אותם נערים לצבא למשימות שההשפעה שלהן רעילה לנפש. לפעמים זה מתפרץ ולפעמים מודחק אבל אל תשגה לחשוב שזה לא משפיע על המשך החיים של אותו אנדיבידואל. נכון, נגרם לנפגעת התקיפה עוול אבל הסיפור מורכב יותר מאשר "ארז אפרתי בן זונה ולא צריך לראות אור יום"

      *ירמיהו אתה כותב מגילות, חלאס! שים לינק ופתח בלוג משלך

  7. ענת, ברכות על הצטרפותך ל- "ליברל" ועל כתבת הבכורה שלך על מאבקי הכוח בגלי צה"ל. [קראתי רק את החלק שפורסם באתר ליברל]

    צר לי על כל הטררם המיותר שהיה סביב הנושא, אבל העיקר שבסוף יש טקסט בחתימתך

    אני לא יודע אם את רוצה לפרסם כאן את הנושא, אז אין לי התנגדות להשאיר את ההודעה הזאת שלא בפרסום. משאיר לשיקולך. אם תרצי לפרסם אותה אפשר להוריד את הפיסקה הנוכחית.

  8. "מעמדה החברתי של מערכת הביטחון ובתוכה הכיבוש בשטחים והשליטה הכוחנית על שלושה מיליון וחצי אזרחים משחיתים אותנו."

    ייתכן שזו נגזררת הסיבה או נגזרת הסיבות. אולי עצם קיום הצדקת קיומה של התנועה הציונית, בעלת המאפיינים הקולניאליים, היא בעצם בסיס הסיבה? ואולי ניתן ללוות אליה את האידיאולוגיה הציונית העכשווית כלפי כל אלו שאינם מבני המערב? ואולי שורש הבעיה בפרשנות המילה אידיאולוגיה.

    הרי ענת קם זוכה לכזו תמיכה מהצד הקרוי ליברלי, שעל כנות מניעיה יש לתהות. ואילו טלי פחימה, שמניעיה המקוריים טמונים באהבת אדם, לא זוכה להכרה.

  9. פינגבק: עדכון תקופתי | anatkamm

  10. רק עכשיו סיימתי את השעיית השיפוט שלי [או לפחות צמצמתי אותה] לגבי השאלה האם יש קשר בין ארז אפרתי לכיבוש.
    לאחר שחשבתי על הנושא והתייעצתי גם עם פסיכולוג [שהרי הטענה לקשר כזה היא טענה בפסיכולוגיה] הגעתי למסקנה שהקשר הזה מפוקפק.

    אז אם בינתיים לא שינית את דעתך מאז, אז אנו חלוקים בנושא הזה.

    היות והפוסט המפורט והמנומק שלי בנושא הוא ארוך והיות וביקשת שלא להגיב תגובות ארוכות, כתבתי את התגובה שלי בבלוג.

    קישור לפוסט בבלוג

    http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7359763

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s