רונית דומקה, תכירי: נשים אמיתיות

בעקבות פרסום תמונתה של דוגמנית הפלאס סייז אשלי גרהאם על שער גיליון בגדי הים של המגזין ספורטס אילוסטרייטד, טוענת רונית דומקה ש "אין ספק שיש שינוי באוויר". כמה דברים:

כבר כמה שנים שהלוק המקומר שולט בכיפת אידיאל היופי. קייט אפטון הלא טוויגית בכלל עשתה ספורטס אילוסטרייטד כמה פעמים ומגיעה כל שנה לצמרת דירוגי הנשים הסקסיות למיניהם. ביונסה, קים קרדשיאן ואסתי גינזבורג רחוקות מלהיות שדופות והן, על פי כל קנה מידה, נשים יפות ובעלות כח והשפעה על עיצוב דימוי גוף. הטענה לפיה קימורים על שער מגזין אופנה נחשב היא אקט מהפכני הייתה נכונה בשנת 2000.

בנוסף, להגיד שאשה מלאה היא "אשה אמיתית" זה הדבר הכי שמרני ולא מקדם, לא נשים ולא בכלל. קודם כל, כי אידיאל יופי שמקדש את התפקידים הנשיים הביולוגיים – הריון, לידה והנקה – הוא פטריארכלי במהותו. שנית, וחשוב יותר: אישה אמיתית לא נמדדת בגוף שלה. נשים, לדעתי, הן persons לפני שהן נשים (לצערי אין בעברית מילה נייטרלית מגדרית להבהרת הטענה). הן שכל ורגשות וכישורים לפני שהן שדיים ורחם. אשה אמיתית נמדדת בהישגים וביכולות שלה, לא במראה שלה ולא במבטה המצועף. רונית דומקה, ככתבת כלכלה עולמית, ודאי נתקלה פעם או פעמיים בשמותיהן של מריסה מאייר, ג'נט ילן ואנגלה מרקל. האם הן נשים פחות אמיתיות מדוגמנית, מלאה ומקומרת ככל שתהיה?

אגב, אין לי שום בעיה עם נשים שמתפרנסות מהמראה שלהן. כפי שכתבתי בעבר בהקשר של זנות, אין לאף אחד זכות להגיד לאישה ממה היא כן או לא יכולה להרוויח כסף. ובמה שכתבתי למעלה לא התכוונתי לומר שדוגמנית היא אשה פחות אמיתית מאסטרופיזיקאית או מנכ"לית תאגיד. הביקורת שלי היא על טענת המהפכנות של דומקה.

נשים

(בתמונה: אשה אמיתית)

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “רונית דומקה, תכירי: נשים אמיתיות

  1. לגבי שתי הפסקאות הראשונות אין לי מה לומר. תחום האופנה והדוגמנות הוא ממני והלאה מבחינת התעניינות והבנה. לא מכיר את השמות המוזכרים, לא מבין את המונחים המוזכרים. כמעט סינית בשבילי.
    לעומת זאת הפסקה השלישית כבר הייתה כתובה בעברית ועליה יש לי מה לומר.

    ראשית, המונח "אישה אמיתית" ראיתי אותו רק בכותרת ולא בגוף המאמר. יכול להיות שזו החלטה של העורך/ת ולא של דמקה לנקוט בביטוי הזה?

    לתורף העניין, מסכים עם הדברים. היופי אינו חלק ממהות הנשיות. היופי לא צריך להיות אידיאל של נשיות. אידיאל היופי לא ראוי שיוכר כאידיאל שהוא רק של נשים ואף לא בעיקר של נשים. מבחינה ערכית אין קשר בין יופי לנשיות יותר מאשר בין יופי לגבריות. הקשר בין יופי לבני אדם צריך להיות מנותק מין ומגדר.

    המונח "אישה אמיתית" פסול ערכית. הוא כמובן פסול בהקשר של אסתטיקה אבל לא רק שם, אלא בכל הקשר שהוא. לדעתי, היות אדם שייך לקטגוריה "אישה" לא מנביע אידיאל כלשהו או ערך כלשהו. לא צריכה להיות ציפייה מנשים להתנהג באופן מסוים, להיראות באופן מסוים, לחשוב באופן מסוים. כל אישה היא לא יותר אמיתית ולא פחות אמיתית בתור אישה, מכל אישה אחרת ללא הבדל התנהגות, מחשבה או מראה.

    כמובן, המונח "גבר אמיתי" פסול באותה מידה וכל הנ"ל חל גם על גברים

    נשים הן בנות חווה ואדם לפני שהן נשים, אבל יותר מכך. הקדימות האנושית לקדימות המינית-מגדרית היא לא רק כמותית "זה לפני זה" אלא גם איכותית "זה במקום זה". לא שהערך בתור אדם קודם לערך בתור אישה אלא שאין דבר כזה ערך בתור אישה. הערך של אישה הוא ערך שלה בתור אדם או חווה ולא בתור אישה.

    הערך של נשים אינו מתקיים כתלות בתואר מראיהן ויופיין או היותן מושכות מינית. אבל אני מסתייג שהוא תלוי בהישגיהן ויכולתיהן. הערך של אישה לא תלוי בכלום למעט עצם קיומה. הערך הוא "שוויון ערך אדם" כל אדם שווה בערכו לכל אדם אחר ללא תלות במין ובג'נדר.

    אדם שהישגיו מעולים, ברוך כשרונות אינו בעל ערך גבוה מאדם דל הישגים ודליל כשרונות. והאחרון אינו בעל ערך נמוך יותר.

    אישה נורמטיבית אינה בעלת ערך רב יותר מאישה שפשעה והגיעה לבית הכלא. אני לא מדבר על ערך מוסרי אלא על ערך האדם. ערך האדם לא תלוי בהתנהגות המוסרית. ערך האדם בכלל לא נמדד ולא נקבע על פי מדידה. הוא קיים באופן שווה בין מנקה הרחובות והעוסקת בזנות לבין המנהיג, המיליונר, הגאון. ערך האדם של הפחדן שווה לערך האדם של האמיץ והגיבור.

    כאן אני מסתייג מהטענה שאישה נמדדת בהישיגיה ויכולותיה ככל שמדובר בטענה ערכית-מוסרית על הרצוי והראוי להבדיל מהמצוי. זו טענה מוטית קפיטליזם וערכי הישגיות. קודם כל אישה לא נמדדת בכלל. אישה כמו גבר, כמו כל אדם יש לה כבוד סגולי dignity מעצם היותה אדם.

    זה הדבר הראשוני שצריך להגיד. בכפוף לשוויון ערך האדם אפשר ורצוי לבצע הבחנות ערכיות, אבל גם אז לא הייתי אומר "הישגים ויכולות" אלא "ערכים ומוסר". קשה לי עם המילה "נמדדת" אני מעדיף "מוערכת" [גם כאן הקפיטליזם רלבנטי] כל אישה [וכל גבר וכל אדם] מוערכת [בכפוף לשוויון ערך האדם] על פי ערכיותה ומוסריותה.

    בתוך הערכים והמוסר צריך לשקול את משקל ההישגיות אבל לטעמי ההישגיות היא לא המלכה כאן. אם מדברים על צדק חלוקתי או צדק מחלק [צדק דיסטריביוטיבי distributive justice] אז לא הייתי אומר שבסיס החלוקה היחיד וגם לא העיקרי הוא "לכל אחד לפי הישגיו או הצטיינותו". בסיס החלוקה "לכל אחד לפי צרכיו" הוא לא פחות ראוי ואפילו יותר ראוי.

    משהו על הפסקה הרביעית. יש לי בעיה עם נשים שמתפרנסות מזנות אבל בעיה יכולה להיות מסוגים שונים. זו לא בעיה מהסוג "איך החוק מאפשר להן" אלא זו בעיה מהסוג "חבל שהן נאלצות לעסוק בכך".

    הבעיה היא לא הזכות שלהן לעסוק בזנות אלא הזכות של הגברים להתנות מין בכסף. האם יש לנו זכות לומר לגבר-אתה רוצה להעביר כספים לנשים עניות-תבורך, אבל אל תתנה זאת במין. יש זכות לומר זאת לגברים?

    וכהרגלי בקודש-סיומת מוסיקאלית. הפוסט הזה הזכיר לי את "נשים כבדות משקל" של יוסי בנאי האחד והיחיד.

  2. א. את צודקת
    ב. ההעדפה ל"נשים אמיתיות" מניחה שכדי להיות "אמיתיות" נשים לא צריכות לעשות שום שינוי כגון דיאטה, כושר גופני, ניתוחים וכו'. הן בסדר כמו שהן.
    ההנחה הגלומה בתוך העדפה זו היא שגברים אף פעם לא יסתכלו רק על ה"יופי הפנימי". ומתוך השלמה עם העובדה שגברים תמיד יסתכלו על המראה החיצוני, באה תנועת ה"נשים אמיתיות" ללמד אותם שגם "נשים אמיתיות" זה בסדר מהבחינה הויזואלית.
    אלא מה, אם גם הלוק הטוויגי זה בסדר, וגם נשים אמיתיות זה בסדר, וגם בלונדיניות, וגם שחרחרות, וגם מאופרות, וגם לא מאופרות, מה המסר?

    שלגבר בעצם אין לגיטימציה לבחור באופן הצהרתי במראה אחד על פני משנהו. מותר לו לומר "התאהבתי מהרגע הראשון.. היה בה משהו קסום" כל עוד זה נשמע נורא סובייקטיבי וחלומי. ברגע שגברים יספרו שהם מעדיפים בלונדיניות, או בעלות חזה גדול, או גבוהות, או נמוכות, או מאופרות… הם יוצרים "שסע" במחנה הנשי.

    המטרה של תנועת "נשים אמיתיות/מלאות" היא לא החלפת אידאל היופי באחר, אלא שלילת הדה-לגיטימציה ליופי ה"מלא" תוך מחלוקת האם לעשות דה לגיטימציה ללוק של קייט מוס, למשל. ברגע שכל יופי , או מראה, הוא לגיטימי, לגברים לא תהיה ברירה אלא להצדיק את בחירותיהם על סמך יופי פנימי. ובוא לציונה הגואל.

    • ריימונד, אם האידיאל הוא שלילת דה לגיטימציה ליופי המלא אז כל מראה חיצוני הוא אינדיפרנטי לחיזור, היענות לחיזור או סינון, אז התוצאה היא ביטול היופי כערך לגבי היכרויות וחיזור.

      אני חושב שהעובדה שבני אדם מסננים היכרויות על בסיס אסתטיקה היא די מצערת. בני אדם מסוגלים להתאהב גם במי שנראים להם לא יפים או מכוערים והרבה פעמים כאשר מכירים את האדם, אז עם ההיכרות באה גם המשיכה ומערכת יחסים מספקת מאוד. בסינון האסתטי יש שתי רעות: מצד אחד החמצה של בני אדם פוטנציאליים לזוגיות טובה ומאושרת לפני שמכירים את האדם ומצד שני כאשר הסינון האסתטי הוא נורמה בדייטינג הדבר מדיר את בני האדם שלא "התברכו" במראה מצודד ופעמים רבות הנתון הזה הוא מולד ולא נמצא בשליטה של האדם, או שמחיר השינוי הוא גבוה-ניתוחים פלסטיים, דיאטות שסבל בצידן, הוצאת כספים על טיפוח.

      בני אדם שכבר נוכחו בכך שהאדם המועמד לזוגיות הוא מושך מהיבטים שאינם אסתטיים ולמרות זאת פוסלים אותו על אסתטיקה זה כבר נראה לי האבסורד בהתגלמותו.

      בפסילת היכרות למטרות זוגיות על בסיס אסתטי יש מרכיב של החפצה –ראיפיקציה ושל שטחיות. השטחיות כאן היא תרתי משמע גם מתמקדים במה שנמצא על פני השטח, על העור וגם במובן המטפורי הרבה מהאנושיות והאינדיבידואליות הולך לאיבוד כאשר עושים רדוקציה של האדם למראהו החיצוני.

      עם זאת, במישור הפסיכולוגי-אמפירי אידיאל ביטול או אף גימוד המראה החיצוני בהיכרויות הוא אוטופיה. כנתון אמפירי יופי הוא גורם חשוב ביותר בבחירת בני זוג, קבלת החלטות להמשיך ולהיפגש אחרי פגישה ראשונה.

      חשיבות המראה החיצוני לא מוגבלת למצבי חיזור בלבד. מחקרים הראו שיש לכך חשיבות בקבלה לעבודה, אנשים אטרקטיביים יוצרים רושם ראשוני טוב יותר בראיונות עבודה והדבר מעלה את סיכוייהם להתקבל למשרות יוקרתיות ומתגמלות יותר. נמצא קשר בין רמת האטרקטיביות לרמת השכר. עלייה אחת בציון האטרקטיביות שקולה לתוספת שנתית של 2600 דולר לגברים ו- 2150 דולר לנשים.

      נמצא שלמראה חיצוני יש של ילדים שהתנהגו באופן לא מוסרי יש השפעה על חומרת השיפוט את אותם ילדים. כאשר העבירה הייתה חמורה אז הילדים הנאים נשפטו כפחות עבריינים.

      לגבי הפוסט שלך רק תיקון בהנחה שהגבר יש לו או אין לו לטיגימציה לבחור. יוזמת חיזור לגיטימית באותה מידה מצד גבר או מצד אישה ואישה בוחרת לא פחות מגבר והדברים חלים כמובן על מערכת יחסים הומוסקסואלית ממין זכר ונקבה ולסבית. הדברים צריכים לחול על שני המינים במידה שווה בבואם לחזר ולהכיר והשאלה היא לא רק איך גברים יבחרו, אלא גם איך נשים תבחרנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s