על קיצורי דרך

בכתבה שפרסם דה מארקר (כן, נכנסת לפעמים לדה מארקר. כניסות לאתר=הכנסות מפרסום=כסף למפעלי שוקן עבור פיצויים בשבילי) במסגרת סדרה על אודות אסירים בישראל נטען, בתמצית, שהפרעות קשב וריכוז הן "המסלול המהיר לבית הכלא" וזאת על סמך נתונים שמראים ששיעור הפרעות הקשב וליקויי למידה בקרב אסירים גבוה משמעותית מבשאר האוכלוסיה. בכתבה נטען על בסיס ניסוי ומחקר שנערכו במעשיהו ובחרמון כי זיהוי וטיפול מוקדמים בהפרעות קשב שגורמות לנשירה מוקדמת ממערכת החינוך ומשם להתדרדרות לפשע יכולים למנוע את אותה נשירה ואת השלכותיה.

בכתבה מרואיין ד"ר תומר עינת שהוא קרימינולוג שבאמת חרש את בתי הסוהר בארץ ואני מעריכה מאוד את עבודתו, כך שזה לא לגמרי בבל"ת. אבל יש כמה חורים משמעותיים בטיעון, לפחות כפי שהוצג בכתבה:

  • לא צוין מה סוג האסירים שהשתתפו בקבוצות הייעודיות לטיפול בבעלי הפרעות קשב המכונה בחרמון תכנית "חממה". האוכלוסיה של חרמון אינה מדגם מייצג של האסירים בישראל, לא מבחינת המאפיינים האישיים והסוציואקונומיים שלהם ולא מבחינת סוגי העבירות בהן הורשעו (כשמראש, ככלל, יש מתאם לא מבוטל בין הדברים). אין דין סוחר סמים מחמולת ג'ואריש כדין מנהל חשבונות שעקץ את המעסיק שלו, גם אם שניהם מאובחנים של ADD. כל קבוצה טיפולית תצליח יותר עם אסירים מהסוג השני. במעשיהו יש אסירים מכל הסוגים ולכן על אחת כמה וכמה חשובה ההסתכלות על סוג האסירים שמשתתפים בקבוצה. צריך גם לזכור שאנשים שמגיעים לקבוצות טיפוליים ומביעים נכונות לעמוד בדרישותיהן הם אפריורית יותר מועדים להצלחה בשיקום.
  • ההסתכלות על הפרעות קשב וריכוז כקיצור דרך לכלא היא קיצור דרך בפני עצמה. אפשר למשל לטעון כי הפרעות פסיכיאטריות הן המסלול המהיר לבתי הכלא, וזאת בהתבסס על כך שכ-60-70% מאסירים בארץ מטופלים בתרופות פסיכיאטריות מכל מיני סוגים (וזאת אף שריטלין הס מלהזכיר, על פי הכתבה). גם אם נשים בצד את האפשרות הממשית שלא כל המטופלים בתרופות פסיכיאטריות הם באמת חולי נפש, ביצירת קישור סיבתי בין מחלות נפש ופשע מוחקים בהנף סטיגמה שנים של מאבק של מתמודדים עם הפרעות נפשיות עם התדמית האלימה שמיוחסת להם, בדרך כלל שלא בצדק. באותה מידה, יצירת קישור סיבתי בין הפרעות קשב וריכוז ובין פשע היא גם עוול לכל מי שמתקשה בריכוז וגם מאפשרת להתעלם בקלות מסיבות אחרות (ומשמעותיות יותר, בעיניי) שמביאות אנשים לכלא. וזה עוד לפני שדיברנו על אבחון היתר של הפרעות הקשב והריכוז שהפכו למשהו נפוץ בקרב ילדי בית ספר כמעט כמו כינים.
  • אפשר גם לטעון שהמסלול המהיר לכלא הוא להיות ילד מחונן. גם ילדים מחוננים משתעממים בשיעורים ולכן מפריעים ומבריזים ומסתכסכים עם המערכת (האמינו לי, אני מכירה כמה כאלה מאוד מקרוב). גם ילדים מחוננים לא תמיד רוכשים הרגלי למידה נכונים בזמן ועוברים את שנותיהם במערכת כשהם "שורדים בעזרת פיצויים כמו הפעלת הזיכרון או מערכת שלא ממש עוקבת אחריהם" (כמו שהכתבה מייחסת לאותם בעלי הפרעות קשב שמגיעים לכלא). וגם מבוגרים שהיו ילדים מחוננים מגיעים לכלא. ברור שאף אחד לא יראה עכשיו בשלוחה של מנזה תחנת מעבר של עבריינים צעירים. למה לראות את זה בהפרעות קשב וריכוז?

מה שמביא אנשים לכלא הוא בעיקר שיפוט לקוי בהבחנה בין טוב ורע ונסיבות חיים קשות. אני לא כוללת שעמום בשיעורים כנסיבות חיים קשות, מצטערת. להתמקד בפקטור הזה כדרך למניעה עתידית של פשע זה קיצור דרך והקטנת ראש, שפונים למאפיינים האישיים של העבריין הפוטנציאלי ולא לנסיבות החברתיות שעלולות לגרום לו לפשוע. וכמובן, ברור למה: ההתגייסות המערכתית שנדרשת לתיקון חברתי שורשי ועמוק של עוולות מתמשכות שיוצרות תנאים לפשיעה, כמו גם חינוך להתנהגות  טובה ולמוסר בסיסי, הרבה יותר מורכבת (ויקרה) מאשר ההתגייסות שנדרשת כדי לתת לכל ילד משועמם עוד קצת צומי בבית ספר כדי שלא ינשור. אבל זה לא אומר שזה הפתרון הנכון.

עוד כתבה שפורסמה באותו דה מארקר מתייחסת לחוויות של נערים בתיכון שאינן החוויות הלימודיות. תסתכלו על הנתונים העגומים בדבר מספר התלמידים שהיו מעורבים באירועי אלימות; חוו חרם, איומים או השפלה; וכמה התלמידים מרגישים שלמורים שלהם – שרואים אותם לפעמים יותר שעות משההורים שלהם רואים אותם – אכפת מהם. הנה רעיון למחקר: כמה מהאסירים בישראל היו בילדותם קרבן לבריונות בבית הספר או בשכונת מגוריהם? בטוחתני שרבים. בזה הרבה יותר קשה לטפל, אבל אם אפשר ללטף על הראש כל ילד שיש לו קצת קוצים בתחת בטח נציל את החברה הישראלית.

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “על קיצורי דרך

  1. ענת, הפוסט שכתבת מעניין והיות והוא עוסק בנושא מקצועי בפסיכולוגיה אני מעדיף להגיב עליו רק לאחר שאתייעץ עם איש מקצוע. כרגע למרות שיש לי מחשבות משלי אני בהשעיית שיפוט.

    אבל יש דברים שבכל זאת אני מוכן לומר כבר עכשיו:

    לדעתי, סיבה שיש לציין למה בני אדם מגיעים לכלא הוא שמחליטים להטיל עונש מאסר בעקבות העבירה שביצעו. לא בהכרח כל עונש מאסר בשל עבירה שבוצעה הוא עונש מוצדק. הדבר רלבנטי במיוחד בישראל שהיא המדינה הכולאת ביותר בעולם המערבי ביחס של אסירים למספר האוכלוסיה [לא כולל אסירים ביטחוניים]. כלומר, אנשים מגיעים לכלא בין השאר כי שלא בצדק מחליטים להכניס אותם לשם.

    סיבה נוספת לכך היא שבני אדם מגיעים לכלא שלא במאסר הראשון שלהם [כלומר סיבה לרצידיביזם] היא מפני שהם היו בכלא קודם או היו בו יותר מדי זמן או שלא נתנו להם שחרור מוקדם. לכליאה יש אפקט קרימינוגני ומאסרים בכלל ומאסרים ממושכים בפרט עלולים להיות הסיבה או אחת הסיבות למאסר הבא.

    המושג "מחלת נפש" נמחק מהמדריכים הפסיכיאטרים המובילים DSM האמריקאי ו- ICD האירופי הם נוקטים במונח "הפרעה נפשית" [disorder]. לא מדובר בדקדוקי עניות סמנטיים, אלא בטענה מהותית לפיה אין הצדקה ביולוגית בשלב הזה של מצב המדע לכנות את ההפרעות בשם מחלות.
    ייתכן שלא כל מי שרושמים לו תרופות פסיכיאטריות הוא בהפרעה נפשית [ודאי לא חולה נפש אם אף אחד לא חולה נפש] אבל הטענה היותר חזקה היא שגם מתוך אלה שרושמים להם תרופות פסיכיאטריות ויש להם הפרעה נפשית, לא מוצדק לרשום להם תרופות. כלומר הם צריכים לקבל טיפול אבל לאו דווקא טיפול תרופתי, אלא טיפול פסיכולוגי-פסיכותרפי. יש טענות בספרות המקצועית שמדיניות רישום התרופות הפסיכיאטריות היא מעל ומעבר לנחוץ וכי יש הרבה יותר מדי צריכה של תרופות פסיכיאטריות. יש עודף ביולוגיזציה ומדיקליזציה בעולם בריאות הנפש.

    כתבת:

    "להתמקד בפקטור הזה כדרך למניעה עתידית של פשע זה קיצור דרך והקטנת ראש, שפונים למאפיינים האישיים של העבריין הפוטנציאלי ולא לנסיבות החברתיות שעלולות לגרום לו לפשוע."

    אבל למה את חושבת שמתמקדים רק בזה ולא מתמקדים גם בזה? כלומר בין השאר בזה? מכך שיש מחקר על הקשר בין כליאה להפרעת קשב וריכוז לא נובע שזה הדבר היחיד שעוסקים בו או טוענים לגביו. לא נובע שטוענים שזו הסיבה היחידה או העיקרית שמביאה אנשים לכלא.

    דו"ח ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים כולל המלצות להפחתת מספר האסירים בישראל ולהגברת פעולות השיקום במקום כליאה. דו"ח ועדת דורנר הוא בהחלט דו"ח חברתי ולא דו"ח שמתמקד במאפיינים האישיותיים.
    הדו"ח הזה לא רק נכתב ומעלה אבק, אלא משרד האוצר החליט לאמץ את רוב מסקנות הדו"ח ולכלול אותו בחוק ההסדרים.
    מחר אני אפרסם פוסט על דו"ח ועדת דורנר ועל החלטת משרד האוצר לאמץ את רובו.

    חשבתי שאולי תרצי לחוות דעה בעניין קצב. גם נושא אקטואלי וגם קשור במאסר. בכל אופן, דעתי היא שיש לשחרר אותו שחרור מוקדם.

    לסיום, ככל הנראה אתי אלון תשוחרר בעוד מספר ימים [4.8]. היא משתחררת מאוחר מדי גם בכלל וגם כי אמה לא זכתה והיא הלכה לעולמה לפני מספר ימים. אני מאחל לה את כל ההצלחה שבעולם לאחר שחרורה.

  2. ענת, משום מה התגובה שלי לא נקלטה כממתינה לאישור אז אני מנסה בשינוי שם.

    ענת, הפוסט שכתבת מעניין והיות והוא עוסק בנושא מקצועי בפסיכולוגיה אני מעדיף להגיב עליו רק לאחר שאתייעץ עם איש מקצוע. כרגע למרות שיש לי מחשבות משלי אני בהשעיית שיפוט.

    אבל יש דברים שבכל זאת אני מוכן לומר כבר עכשיו:
    לדעתי, סיבה שיש לציין למה בני אדם מגיעים לכלא הוא שמחליטים להטיל עונש מאסר בעקבות העבירה שביצעו. לא בהכרח כל עונש מאסר בשל עבירה שבוצעה הוא עונש מוצדק. הדבר רלבנטי במיוחד בישראל שהיא המדינה הכולאת ביותר בעולם המערבי ביחס של אסירים למספר האוכלוסיה [לא כולל אסירים ביטחוניים]

    סיבה נוספת לכך היא שבני אדם מגיעים לכלא שלא במאסר הראשון שלהם [כלומר סיבה לרצידיביזם] היא מפני שהם היו בכלא קודם או היו בו יותר מדי זמן או שלא נתנו להם שחרור מוקדם. לכליאה יש אפקט קרימינוגני ומאסרים בכלל ומאסרים ממושכים בפרט עלולים להיות הסיבה או אחת הסיבות למאסר הבא.

    המושג "מחלת נפש" נמחק מהמדריכים הפסיכיאטרים המובילים DSM האמריקאי ו- ICD האירופי הם נוקטים במונח "הפרעה נפשית" [disorder]. לא מדובר בדקדוקי עניות סמנטיים, אלא בטענה מהותית לפיה אין הצדקה ביולוגית בשלב הזה של מצב המדע לכנות את ההפרעות בשם מחלות.
    ייתכן שלא כל מי שרושמים לו תרופות פסיכיאטריות הוא בהפרעה נפשית [ודאי לא חולה נפש אם אף אחד לא חולה נפש] אבל הטענה היותר חזקה היא שגם מתוך אלה שרושמים להם תרופות פסיכיאטריות ויש להם הפרעה נפשית, לא מוצדק לרשום להם תרופות. כלומר הם צריכים לקבל טיפול אבל לאו דווקא טיפול תרופתי, אלא טיפול פסיכולוגי-פסיכותרפי. יש טענות בספרות המקצועית שמדיניות רישום התרופות הפסיכיאטריות היא מעל ומעבר לנחוץ וכי יש הרבה יותר מדי צריכה של תרופות פסיכיאטריות. יש עודף ביולוגיזציה ומדיקליזציה בעולם בריאות הנפש.

    כתבת:

    "להתמקד בפקטור הזה כדרך למניעה עתידית של פשע זה קיצור דרך והקטנת ראש, שפונים למאפיינים האישיים של העבריין הפוטנציאלי ולא לנסיבות החברתיות שעלולות לגרום לו לפשוע."

    אבל למה את חושבת שמתמקדים רק בזה ולא מתמקדים גם בזה? כלומר בין השאר בזה? מכך שיש מחקר על הקשר בין כליאה להפרעת קשב וריכוז לא נובע שזה הדבר היחיד שעוסקים בו או טוענים לגביו. לא נובע שטוענים שזו הסיבה היחידה או העיקרית שמביאה אנשים לכלא.

    דו"ח ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים כולל המלצות להפחתת מספר האסירים בישראל ולהגברת פעולות השיקום במקום כליאה. דו"ח ועדת דורנר הוא בהחלט דו"ח חברתי ולא דו"ח שמתמקד במאפיינים האישיותיים.
    הדו"ח הזה לא רק נכתב ומעלה אבק, אלא משרד האוצר החליט לאמץ את רוב מסקנות הדו"ח ולכלול אותו בחוק ההסדרים.
    מחר אני אפרסם פוסט על דו"ח ועדת דורנר ועל החלטת משרד האוצר לאמץ את רובו.

    חשבתי שאולי תרצי לחוות דעה בעניין קצב. גם נושא אקטואלי וגם קשור במאסר. בכל אופן, דעתי היא שיש לשחרר אותו שחרור מוקדם.

    לסיום, ככל הנראה אתי אלון תשוחרר בעוד מספר ימים [4.8]. היא משתחררת מאוחר מדי גם בכלל וגם כי אמה לא זכתה והיא הלכה לעולמה לפני מספר ימים. אני מאחל לה את כל ההצלחה שבעולם לאחר שחרורה.

  3. אוי ואבוי. סלט שלם. הפרעות קשר וריכוז, בין אם מאבחנים לשתי קטגוריות או חמש לפי מחקרים מסוימים, הן קבוצת הפרעות נוירולוגיות ולא נפשיות. זה לא מסתכם ב"משתעמם בשיעורים", זה אומר גם בעיות ויסות חושי ורגשי לחלק מהמאובחנים, מה שגורם להמון תסכולים ובעיות תקשורת בינאישית. לכל אלו יש דרכים שלא ממהרים ליישם כי לוקח שנים לידע להגיע מהנוירולוגים החוקרים אל המאבחנים ומהם לאנשי החינוך בשטח לצערינו.
    שלל הבעיות שמפריעות לחייו של מופרע קשב בגילאים מתקדמים יותר ברובן אינן השונות הנוירולוגית עצמה אלא דפוסי התנהגות שהתקבעו כדי לעקוף או למתן את ההתמודדות עם סטנדרטים חברתיים, בכלל זה התמודדות עם חוקים במסגרות, קצב וסגנון שיחה "נורמטיבי" עם עמיתים או דמויות מורים/מפקדים/בוסים, דחיינות ככלי להגברת הריכוז באמצעות אדרנלין – את חלקם אפשר להקל עם ריטלין (וכלים אחרים שאינם בסל), אבל בגיל מבוגר כבר גדול יותר החלק של אימון קוגניטיבי בפתרון, כדי לפרק את אותן התבניות ההתנהגותיות.
    (כתבתי "שונות נוירולוגית" כי אני לא יכול לקרוא להן בעיות או נכויות. יכולים להיות בזה גם יתרונות, במיוחד לאנשים יצירתיים או בחיים שדורשים חושי הישרדות טובים וכדומה)

    בקיצור, הנושא הרבה יותר מורכב, הטיפול בתוך מערכת החינוך לקוי לחלוטין, הטיפול במבוגרים כמעט ולא קיים כי רופאי משפחה רבים ואף פסיכיאטרים מחזיקים בכלל בדיעה שזו "רק מחלת ילדות שעוברת", וכן, לצערי לא מעט אנשים בשוליים של התופעה גם ידרדרו לפשע אם אין להם מסגרת. אני לא יודע כמה הסטטיסטיקות המצוטטות מדויקות והאבחנות נכונות ואובייקטיביות, אבל את העובדה שהטיפול בגילאי בית ספר לוקה בחסר אין אפשרות להכחיש, ואת הנטיה לself medication ונטיה לחיי אלימות ופשע כבר תיעדו בעשרות מחקרים.

    • אני לא שוללת את הקשר בין הדברים. אני מבקרת את ההתמקדות בגורם הזה (שוב, כפי שעולה מהכתבה, יכול להיות שהיא חלקית ו/או שגויה) כי היא מאפשרת בריחה מאחריות על גורמים אחרים שהם בעיניי גורמי פשיעה משמעותיים יותר. ויש לי גם בעיה עם האינפלציה של "הפרעות קשב וריכוז" בארץ (שמזכירה, להבדיל או שלא להבדיל, את אבחון היתר של "הפרעות תקשורת על הספקטרום האוטיסטי"). כל ילד קצת ייחודי ישר "מאובחן". זה דפוק.

      • אין ויכוח, יש אבחנת יתר, וזה בוודאי לא גורם מספיק מובהק לחיי פשע (לדוגמא אני ורבים מחברי הטובים וגו'). אבל זה משהו שיחסית ברור וקל להתמודד איתו בשלבים של מערכת החינוך. לא רק כדי למנוע הגעה לכלא, אלא סתם כדי שלאזרחים תהיה איכות חיים טובה.

    • עירא, הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות אמנם מוגדרת מחלה במוח או מחלה נוירולוגית, אבל זו לא טענה שמוסכמת על כל העוסקים בתחום. יש הטוענים שטענה זו לא אוששה מדעית ולמעשה האטיולוגיה לא ידועה.

      כך כותבת דורית שיקיירסקי במאמרה "תוצאות ארוכות טווח-לא מה שחשבתם" [פורסם באתר "פסיכולוגיה עברית" 12.8.2013]
      "אף ש-ADHD מוגדר כמחלה במוח, האטיולוגיה שלה אינה ידועה, וניסיונות לזהותה נכשלו שוב ושוב. בשנת 1991 סקירות מוח נמצאו נורמליות; בשנת 1998 מומחים של NIMH חזרו ואישרו זאת. בשנות התשעים CHADD טענו שהילדים סובלים מחוסר איזון כימי ושהמערכת הדופמינרגית שלהם אינה פעילה דיה. אולם לדעת ויטאקר היתה זו טענה שיווקית, שכן ריטלין, כמו ממריצים אחרים, מעלה את רמת הדופמין בסינפסה; מחקרים בנושא לא מצאו ראיות לחוסר איזון כימי כזה. בדומה לקוקאין, גם ריטלין מעכב ספיגה של דופמין, אולם השפעת הריטלין נמשכת שעות, בעוד השפעת הקוקאין קצרה יותר. כדרכו, המוח מפצה על השפעת התרופה בדילול קולטני הדופמין בנוירונים בתר-סינפטיים, ובהפחתת שחרור של דופמין מנוירונים קדם-סינפטיים. ריטלין משפיע בצורה דומה גם על סרוטונין ונוראפינפרין, וגורם לשינויים מפצים דומים במערכות אלה (עמ' 222-220 בספרו של רוברט ויטאקר "אנטומיה של מגפה: כדורי פלא, תרופות פסיכיאטריות, והעלייה המדהימה של חולי נפשי באמריקה" פורסם באנגלית
      Robert Whitaker, Anatomy of an Epidemic: Magic Bullets, Psychiatric Drugs and the Astonishing Rise of Mental Illness in America

      • גם אם לא יודעים מה הגורם המדויק (כמו המון מחלות או אנומליות נוירוניות אחרות) אפשר למדוד את התוצרים (ארטיפקטים), למשל מבחן CPT עם ובלי מתילפנידט או ויואנס או כל אחד מהכדורים האחרים בשוק. אם זה משפר את הביצועים של הנבדק ב2-3 סטיות תקן, אין ויכוח שזה עושה שינוי, ומתגבר על דפיציט שתקרא לו איך שתקרא, אבל הוא קיים ומדיד.

        (בכוונה אני כמובן לא מכניס כאן מחקרי fMRI או אנקדוטות אישיות, אלו לא ראיות שאפשר לבנות מהן משהו)

        באותה צורה, גם אלצהיימר בלתי ניתן לאבחון, לפחות לא לפני נתיחה שלאחר המוות, ועדיין אפשר לטפל בסימפטומים או לעקב את התפתחותם. בעולם אידאלי היינו מסתמכים רק על רפואה מבוססת מדע, אבל לפעמים עלינו להסתפק ברפואה מבוססת ראיות, והראיות מראות שיש תופעות שריטלין עוזר להן בצורה מדידה בתת-קבוצה הזו. המדידות האלו לא מבוצעות על כולם לצערינו, ורבים נופלים באבחון יתר או חסר כי משתמשים בראיונות וכלים אחרים פחות מובהקים.

        ובזה אני יוצא מהדיון, זה כבר לא רלוונטי לנושא הפוסט.

    • עירא, זה כל העניין. אני רק הגבתי לטענתך שהפרעת קשב וריכוז היא מחלת מוח או מחלה נוירולוגית.
      מכך שתרופה מפחיתה את הסימפטומים לא נובע שמקור הסימפטומים הוא כימי ולא נפשי
      אם התרופה יעילה במידה כלשהי במצב כזה יש ראיה שהחומר הכימי של התרופה הוא מספיק על מנת להשפיע על המוח כך שהסימפטומים יופחתו או ייעלמו אבל מכאן לא נובעת מסקנה על האטיולוגיה או על הקשר הסיבתי בין שיבוש ביו כימי להפרעה. למשל, אם אדם סובל מנדודי שינה, הפרעות שינה מסיבות נפשיות: נניח הוא מוטרד והוא נוטל גלולת שינה ונרדם. גלולת השינה יעילה. האם מכאן נובע שקשיי השינה נגרמו משיבוש ביו כימי? כמובן שלא. נדודי השינה נגרמו מאירועי החיים שלו והתרופה רק השפיעה על המוח בכיוון של הירדמות.
      לכן, מכך שריטלין מפחית סימפטומים לא נובע שהפרעת קשב וריכוז היא מחלה מוחית כפי שמכך שגלולת שינה מאפשרת שינה לא נובע שהפרעת השינה מקורה בבעיה מוחית ולא נפשית.

  4. ראשית, תיקון טעות מהתגובה הראשונה שלי. ישראל היא המדינה השנייה בגודלה בעולם המערבי בשיעור האסירים ביחס לאוכלוסיה. ארה"ב היא כמובן הגדולה ביותר ושם זו ליגה אחרת, אבל גם שם יש מגמות הכרה בטעות שהם עשו ובמחיר החברתי ששילמו.

    שנית, רצ"ב פוסט על החלטת אגף התקציבים באוצר לאמץ את רוב מסקנות דו"ח ועדת דורנר ופוסט על ועדת דורנר עצמה והמלצותיה. ישראל נמצאת היום במהלך של שינוי במדיניות הענישה הפלילית לכיוון של צמצום המאסרים והכליאה והרחבת הטיפול והשיקום.

    http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7361746

      • ענת, כבר הוחלט במשרד האוצר להכניס את ההמלצות לחוק ההסדרים. מי שיוזם את חוק ההסדרים הוא משרד האוצר. מטרת ההמלצות האלה היא לחסוך כסף למשק ולא להוסיף הוצאות. מדובר בהכרה במשרד האוצר שכך חוסכים כסף למשק. לדעתי אבן הנגף אינה כלכלית אלא אמוציונאלית. הפחתת הכליאה מנוגדת לאינטואיציות של ההמון וגם רגשות הזעם מפריעים. ודאי שהפחתת מספר האסירים בישראל הוא לא דבר שמונח בכיס. אבל, עצם ההחלטה של האוצר להכליל את רוב ההמלצות בחוק ההסדרים הוא כבר הפתעה כי אנשים בועדה היו פסימיים שזה יקרה. זה כבר צעד ראשון וגדול קדימה שגם לגביו הייתה פסימיות.

  5. ענת, כתבת שאסירי כלא חרמון אינם מדגם מייצג.

    אבל, בכתבה אף אחד לא הכליל מאסירי כלא חרמון לכלל האסירים. אף אחד לא טען להצלחה טיפולית בכלל האסירים. בסך הכל כתוב שנפתחה קבוצה בכלא חרמון.

    יתרה מזאת, אפילו בכלא חרמון עצמו לא נכתב שיש הצלחה מאוששת מחקרית. כך נכתב בכתבה:

    "את מידת ההצלחה קשה עדיין למדוד במספרים מוחלטים, בהיעדר מחקר מלווה (שיתחיל בקרוב)"

    לא הייתי אומר שזה חור בטיעון אלא המידע שלנו חלקי וחסר בשלב זה. לא חושב שמישהו טען טיעון שגוי. אפילו נכתב שיש עוד עבודה מחקרית לעשות. לדווח על התחלה של טיפול זה לא חור בטיעון. זו התחלה, גישוש ואף אחד לא קובע מסמרות כלליות לגבי הצלחה טיפולית.

    דברייך על אבחון יתר של הפרעת קשב וריכוז מתיישבים עם דעתויהם של מומחים. אבל לא רק זאת. בסרטון להלן פרופ' שרגא הוכרמן מהפקולטה לרפואה בטכניון [בשיחה עם ד"ר אורן לם] , טוען שיש ספק עד כמה יש תוקף לתופעה שנקראת הפרעת קשב ושמא היא סל של כל מיני בעיות מסוג אחר כמו בעיות מוטיבציה, סוציאליזציה. הוכרמן מתייחס לשאלת הקשר בין ההפרעה למוח והוא אומר שבבדיקות הדמיה מוצאים שהשוני במוח הוא תלוי מטלה כי הבדלים שמוצאים במוח במטלה אחת נעלמים במטלה אחרת. לא שמדובר בליקוי מוחי קבוע ובלתי משתנה אצל בעלי הפרעת קשב.

    ודאי שלא מדובר באטיולוגיה, אלא בקורלציה וקורלציה בלבד אינה מבססת אטיולוגיה וגם הקורלציה הזאת נעלמת כאשר המטלה משתנה.

    עירא, הסרטון הזה הוא גם תגובה לדבריך.

  6. אני מבקש להגיב לפוסט בו הבעת ביקורת על המחקר/כתבה
    יש בינינו חילוקי דעות אבל גם מספר הסכמות.

    אפתח בהסכמות. אני מסכים שרבים מהמשתמשים בתרופות אין להם הפרעה נפשית. את ציינת מחלת נפש [לדעתי נכון לעכשיו לא אושש שיש דבר כזה מחלת נפש] אבל אפילו אם נתייחס להפרעה נפשית לא כל מי שמשתמש בתרופות סובל מהפרעה כזאת. רבים סובלים מכל מיני מצוקות שאינן מגיעות לכדי הפרעה נפשית ובכל זאת רושמים להם תרופות. אדם מתלונן על מצוקה כמו נדודי שינה וכבר רושמים לו תרופה פסיכיאטרית. אין לו הפרעה נפשית.

    אני גם מסכים לגבי בעיות האבחון ואבחון יתר של הפרעת קשב וריכוז. בני אדם מקבלים אבחון של הפרעת קשב גם כאשר אין לכך הצדקה מקצועית.

    אבל, טענת שיש קושי בקישור סיבתי בין מחלות נפש ופשע כי אז יש סטיגמה שהלוקים בנפשם הם פושעים

    אבל סליחה, המחקר לא אמר שמבין אלה שיש להם הפרעת קשב הרוב יהיו אסירים. הוא אמר שמבין האסירים יש שיעור גבוה של בעלי הפרעת קשב. מכך שרוב האסירים בהפרעת קשב לא נובע שרוב בעלי הפרעת הקשב הם אסירים. במשפט תנאי מסוג אימוז אם…אז: אם א' אז ב' מכאן לא נובע שאם ב' אז א'. יחס גרירה הוא לא סימטרי. רק יחס שקילות הוא סימטרי, אבל במחקר הוצג יחס אימפליקציה [implication] בין הפרעת קשב למאסר ולא יחס של אקביבלנציה [Equivalence] בין הפרעת קשב למאסר.

    אמנם נאמר שהויתור של מערכת החינוך הוא מנגנון הסללה לבית הסוהר אבל מכאן לא ידוע כמה תלמידים בהפרעת קשב נמצאים בהסללה הזאת? אולי הרוב לא מוסללים לכלא?

    אפשר לטעון שגם אם הקשר הסיבתי הוא לא סימטרי ולא דו-כיווני אז הקוראים ההדיוטות יבצעו את ההיפוך הסימטרי בעצמם ויחשבו בטעות שבעלי הפרעת קשב בדרך כלל יהיו אסירים.

    אבל, אין לנו את המחקר עצמו יש לנו רק כתבה עיתונאית על המחקר. אולי המחקר מציין כמה מתוך בעלי הפרעת קשב מגיעים לכלא?

    הכתבה לא מציינת זאת וכאן הפתרון הוא להוסיף הבהרה לכתבה שמכך שרוב האסירים בהפרעת קשב, מכאן לא נובע שרוב מופרעי הקשב יהיו אסירים. אם תהיה הבהרה כזאת הבעיה הזאת תיפתר ולא אמורה להיווצר סטיגמה.

    כתבת שהכתבה/מחקר מתעלמים מנסיבות חיים קשות והדבר עלול לגרום להתעלמות מנסיבות חיים כאלה.

    גם כאן יש להפריד בין המחקר לבין הכתבה. המחקר הוא יותר מפורט מאשר הכתבה. מקובל במחקרים להתייחס גם לגורמים אחרים ולא מן הנמנע שבמחקר עצמו כן התייחסו לגורמי כליאה אחרים כמו נסיבות חיים קשות.

    בכתבה לא התייחסו לכך וכאן נשאלת השאלה האם מצופה מכתבה עיתונאית שמסקרת מחקר אחד להתייחס באותה הזדמנות למצב המחקר כולו? האם כתבה כזאת צריכה להתייחס לכל מה שידוע בקרימינולוגיה מה גורם לבני אדם לבצע עבירות?

    אם יש כאן ביקורת אז זו ביקורת כלפי העיתונות שהיא לא מספיק מפרטת ומעמיקה. לדעתי חוסר העמקה זהו דפוס מובנה בתקשורת שחורג מהנושא הזה.

    לדעתי אין חשש שכתבה כזאת תגרום להזניח את הנסיבות הקשות. אנשי מחקר ומקצוע חוקרים כל פעם נקודה ספציפית אחרת. מכך שהם חוקרים נקודה א' הדבר לא גורם להם לשכוח נקודות ב' ג' ו- ד'. אם הפעם התמקדו בהפרעת קשב מכאן לא נובע ששכחו את כל מה שידוע בקרימינולוגיה ממחקרים קודמים לרבות נסיבות חיים קשות.

    כתבת שמה שמביא אנשים לכלא הוא שיפוט לקוי בין טוב לרע ונסיבות חיים קשות

    לדעתי, אלה לא גורמים מוציאים. נסיבות חיים קשות יכולות לגרום לליקוי בשיפוט בין טוב לרע.

    מעבר לכך, האם ליקוי קבוע בשיפוט בין טוב לרע הוא לא הפרעה נפשית?

    באופן כללי אני מסכים שאין זהות בין עבריינות להפרעה נפשית. מצד שני, צריך לא להגזים בניתוק בין הפרעה נפשית לעבריינות. בסך הכל יש קשר אפילו לשוני-מושגי בין "נורמאלי" לבין "נורמטיבי" המושג "נורמה" היא מרכזית גם בשאלה מיהו אבנורמאלי וגם בשאלה מי הוא סוטה נורמטיבי.

    אחרי הכל האדם הלא נורמאלי נפשית הוא אדם שלא מסתגל לנורמות בחברה וכמו שציינת בעצמך "לוקה בשיפוט בין טוב לרע" כלומר יש קשר בין הפתולוגיה הנפשית לבין העבריינות. חוסר הסתגלות חברתית הוא מאפיין מרכזי בהפרעה הנפשית.
    עם זאת, אני לא מרחיק לכת כמו אברהמסן שטען בספרו "עבריינות נוער": "בכל שנות עבודתי לא נתקלתי בעבריין אחד שלא גילה סימנים של פתולוגיה נפשית. העבריין הנורמאלי אינו אלא אגדה"

    על הקשר בין עבריינות לפסיכופתולוגיה כתבתי בעבר פוסט

    http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/5322465

    כתבת ששעמום אינו בגדר נסיבות חיים קשות. אני מסכים בהחלט. אבל אולי שעמום גורם לליקוי בשיפוט בין טוב לרע? אולי שעמום יכול להיות הסללה לכלא?

    ודאי ששעמום לא גורם באופן ישיר למשועמם להגיע לכלא. אבל ייתכן שהוא גורם דרך משתנים מתווכים. שעמום גורם לכך שאדם ידרדר או ינשור מהלימודים, בעקבות זאת הוא לא ימצא את דרכו בחיים ואז יגיע לעבריינות ולכלא. זהו הסבר סביר אפשרי.

    לגבי מחוננים: אני לא יודע אם חקרו בכלל ואם חקרו מה מצאו לגבי מחוננים. יכול להיות שלגבי מחוננים לא חקרו. אבל אם יחקרו אולי ימצאו שגם לגבי מחוננים יש הסללה לכלא. התבצע מחקר על הפרעת קשב ולא על מחוננים. אבל אם היו מוצאים ממצאים דומים לגבי מחוננים, לדעתי היה מקום לפרסם גם לגביו.

    אני מסכים למיצוי כיווני מחקר נוספים כמו ילדים שעברו חרם.

    ליטוף הראש למי שיש קוצים בישבן זו הגחכה של הנושא.
    ראשית, הפרעת קשב לא מתמצאת בקוצים במקום שבו נהוג לשבת. בעיקרה זו הפרעה שבה תלמיד מתקשה לבצע משימה בשל מסיחים. הוא מבצע משימה ואז עורב צורח בחוץ והוא מוסח בדעתו מהמשימה.

    שנית, לא מטפלים בהפרעת קשב בליטופים. או שנותנים ריטלין שלדעת חלק מהמומחים הוא פתרון בעייתי ומסוכן אבל הוא ודאי לא ליטוף. או שמטפלים טיפול התנהגותי שגם הוא לא ליטוף.

  7. ענת, בדיון בפייסבוק עם הקרימינולוגית ד"ר חגית לרנאו היא הגיבה כך על הפוסט שלך:

    "זה נכון שאין קשר של סיבה – תוצאה, ואין נתון יחיד שמסביר עבריינות או כליאה. סביר שיש משתנים נוספים שמשפיעים על המתאם הגבוה שד"ר עינת מציג.
    אבל הנתון הוא דרמטי. וצריך להשפיע הן על מודלים עתידיים להסברת עבריינות (שייבחנו אותו לצד משתנים נוספים) והן על התייחסות לאסירים, תנאי כליאה וטיפול בהם."

  8. יש המוכיח סינכרוניזציה בין גודלה של האמיגדלה לבין נטייה לעבריינות. הסיבה, שהאמיגדלה אחראית על תחושות האמפתיה..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s