קצת על ינון מגל ועוד

עכשיו שיצא המרצע מן השק (סתם, לא) וגילינו שינון מגל ימני קיצוני, הנה סיפור, כי כבר שאלו אותי לא פעם בחודשים האחרונים אם לא רציתי לחזור לוואלה.

אז כן, מאוד רציתי לחזור לוואלה. זו הייתה עבודה שאהבתי, באתר מגניב, עם בוסים מפרגנים ומערכת גדולה ונוחה. לכן, זמן לא רב לפני שחרורי, התגברתי על הביישנות והתקשרתי לינון עוד מהכלא. רציתי לקבוע איתו פגישה באחת החופשות שלי כדי לנסות לשכנעו פנים אל פנים שיחזור להעסיק אותי. נתתי שנתיים וחצי טובות מאוד למדור הברנז'ה של האתר וחשבתי, לתומי, שמגיעה לי הזדמנות. אז נכון שדסק הברנז'ה התחלף מאז על עורכו וכתבו, אבל קיוויתי שיימצא לי תפקיד אחר, אפילו כזה שלא נמצא בפרונט או חתום על אייטמים. עד כדי כך רציתי לחזור לוואלה, שאמרתי לינון שאני מוכנה להתחייב על סודיות ולא לספר לאיש שהם מעסיקים אותי.

ינון, הרבה לפני "קודם כל ישראלי", ניסה להיות "דיפלומט" (aka למרוח) וטען שאין לו משרות פנויות גם אם היה רוצה. ולמה למרוח? כי בשבועות ובחודשים שאחרי כן פורסמו לא אייטם אחד ולא שניים על מינויים חדשים באתר. מה גם שוואלה אתר מספיק גדול כדי להמציא בו תפקידים, אם באמת רוצים לדאוג למישהו שהיה שותף בהפיכת וואלה ברנז'ה למדור מוצלח ומשפיע (עד כמה שהייתי רוצה לקחת את מלוא הקרדיט לעצמי, הדס ריבק העורכת שלי דאז הייתה הרוח החיה והמובילה של המדור).

כשראיתי שלא מינון תצמח ישועתי, פניתי למקום שבו טבעי שהיא תימצא – אילן ישועה, מנכ"ל האתר, שתמיד היה חביב אליי כשעבדתי שם. אילן, לזכותו, היה הגון מספיק כדי להגיד ש "יש לו בעלי מניות לחשוב עליהם" ולא ניסה להתחמק במחסור בתקנים. פייר אינף. אף שוואלה כבר מזמן לא חברה ציבורית וערך המניה ביום נתון כבר לא משפיע על מחירי הפרסום באתר, זכותו של בעל הבית שאול אלוביץ' – שכמו כל איש עסקים מוביל, נחשב מקורב לנתניהו – להחליט שהוא לא רוצה להעסיק אסירה משוחררת שמזוהה פוליטית. אז כן, זה מבאס, אבל זו תשובה כנה שעדיפה על כל תירוץ.

מיד אחרי השחרור מצאתי עבודה, לא בכתיבה, שנהניתי ממנה מאוד, ובחודשים האחרונים אני עובדת בקולנוען וחזרתי לסקר תחום שמעניין אותי. אז למה לשלוף עכשיו את הדיאלוג הכושל עם וואלה? כי היום בראיון לגלובס טען ינון שהוא "מחזיק מעצמו אדם עם אינטגריטי ויושרה" וכי לבוחרי הבית היהודי מגיע לדעת מי האיש החדש שלהם. תל אביבי חילוני מטכ"ליסט ומגניב, שכשהוא לא "קודם כל ישראלי" הוא מרחן. זכרו זאת בפעם הבאה שתכתבו לנבחר הציבור שלכם.

***

ומשהו לא קשור בכלל. ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר (ממש התיכון שליד האוניברסיטה, גיחי גיחי) קיבלה היום את בקשתה של אתי אלון לשחרור מוקדם. בעקבות הודעת המדינה כי תערער יעוכב השחרור בשבוע. אז ככה: לא הכרתי את אתי במאסר ולמעט מפגשים קצרצרים באירועים כלל בית סוהריים אפילו לא נתקלתי בה. יכול להיות שהייתי שונאת אותה ויכול להיות שהיא הייתה ה-BFF שלי. אני מדגישה את זה כדי שתדעו שאני אובייקטיבית.

תנו לה ללכת, בשם אלוהים. כן, היא גנבה מלא כסף. מלא מלא כסף. אבל אני לא חושבת שמישהו יכול להבין את מכבש הלחצים שתחתיו היא ביצעה את העבירה שלה. נכון, תמיד יש בחירה, והיא אכן בחרה לגנוב את הכסף – כפי שלימים היא בחרה להסגיר את עצמה ולחשוף את הפרשה – אבל היא נענשה די והותר על הבחירות שלה. עוד ארבע שנים במאסר לא יחזירו את הכסף. תנו לה את ההזדמנות לשקם את חייה, אף אחד לא מרוויח או מפוצה מזה שהיא ממשיכה לשבת.

מודעות פרסומת