יש כאלה שמתמידות בכך All year long ולהן אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה. הוא היה אמור להכתב סמוך יותר לאירוע ברחוב הירקון 98 אבל אז עוד לא היה לי הציון לעבודה על הזונות שכתבתי באותה עת ולא ידעתי אם אני יכולה להחיל את טענותיי על המקרה. עכשיו שקיבלתי את ה-95 ואני מומחית לזונות (סתם, לא, התואר הזה שמור לורד לי. למרות שאני חייתי שנתיים עם זונות והיא רק חוקרת אותן מרחוק בניחוח אוריינטליסטי) הנה כמה דברים לא מאוד פופולריים על המקצוע העתיק ביותר בעולם והעוסקות בו.
העבודה שלי נכתבה בסמינר על איטליה ברנסנס והיא ניתוח של ספר שכתבה ד"ר שריל כהן, "The Evolution of Women's Asylums since 1500: From Refuges for Ex-Prostitutes to Shelters for Battered Women". בספר נסקרים שלושה מוסדות לשיקום זונות ונשים מסכנות אחרות בפירנצה ופיסטויה (עיר סמוכה לה) במאה ה-16 וכהן טוענת שהם היו בסיס להתפתחות של מוסדות מודרניים לנשים אבל לא רק להן, כמו בתי ספר, בתי סוהר, בתי חולים פסיכיאטריים ומקלטים לנשים מוכות. מסיבות ברורות האבולוציה הזאת לא קשורה לפה, אבל הטענות שחילצתי מהסקירה התקופתית לצד מאמרים וביקורות על אודות ספרה של כהן, מעניינות ורלוונטיות גם היום.
מבלי להלאות במספרים ונתונים, אציין שהזנות בטוסקנה שגשגה ברנסנס, עד כדי כינויה של פירנצה ב-1486 "עיר הזונות" על ידי האפיפיור דאז. למה היא שגשגה? כי היא הייתה ממוסדת, מפוקחת וממוסה על ידי השלטונות (פירנצה ממש לא הייתה היחידה בתחום; רבעי "חלונות אדומים" הוקמו בערים רבות ברחבי אירופה כבר מימי הביניים). במשך זמן מה הכל היה בסדר, אבל סביב הקונטרה-רפורמציה ועוד התפתחויות היסטוריות שלא זה המקום בשביל רובן הוחלט שצריך להשקיע יותר בשיקום זונות והוקמו מוסדות שהציעו מחסה, עבודה ואף לימודים לנשים שרצו להפסיק לעסוק בזנות.
הנה התפתחות היסטורית שזה כן המקום בשבילה: הקונטרה-רפורמציה והרפורמציה הקתולית (שאינן לגמרי זהות) כללו, בין היתר, חזרה לשמרנות ואדיקות דתית שבין עיקריה גם ערכי משפחה וצניעות נשים. בנקודה הזאת זונות היוו בעיה מסיבות לא צפויות:
- זונות היו נשים נראות ונוכחות במרחב הציבורי. באותן שנים, אשה מכובדת הסתגרה בביתה. בעידן של ריאקציה שמרנית וצניעות מעושה, אשה ברחוב זה דבר מפוקפק.
- חשוב מזה: לזונות, יותר מכל אשה עובדת אחרת ובוודאי יותר מנשים בנות המעמד העליון, הייתה עצמאות כלכלית. הייתה להן גישה לכסף מזומן שהן יכלו להשתמש בו כרצונן, היה להן מעמד משפטי מיוחד ומשטרת הסדר שנועדה לפקח על הבורדלים סיפקה בכובעה השני גם הגנה על הזונות מפני אלימות ומפני הצקות של רשויות שלטוניות אחרות.
איך פירנצה הרנסנסית קשורה לרחוב הירקון 98?
במקביל לכתיבת העבודה ראיתי את "בת זונה", הסרט המופתי של נירית אהרוני על חיי זונות בדרום תל אביב שלמרות שיש לי בעיה לא פשוטה איתו (חלק מהמרואיינות מדברות למצלמה מסטוליות מהתחת. לוידעת מה וכמה הן הבינו על איך שהן נראות ומה הן אומרות), הוא מדהים ואם עוד לא ראיתם וכו'. סצנה אחת מתוכו נחרטה אצלי עמוק עמוק: אחת הבנות מספרת שלקוח ביקש ממנה לקרוא לו אבא כי הוא מפנטז על בתו בת השמונה. האמירה הזאת, יחד עם הטענות מהספר, חידדה אצלי את התפיסה שלא זו בלבד שאין לאסור על זנות, אלא חייבים לאפשר אותה ולמסד אותה.
הזנות מימי הביניים נחשבה כרע הכרחי (כולל בהכשר של אחד מגדולי התיאולוגים הנוצריים, אוגוסטינוס) למניעת משכב זכר וניאוף עם נשים נשואות שהיו חטאים חמורים בהרבה. בעיניי, גילוי עריות והתעללות מינית בקטינים הם פשעים חמורים בהרבה מתשלום עבור מין. על כן, מציאותן של זונות כ "כליאי ברק" לספיגת פנטזיות חולניות של הורים על ילדיהם חשובה. כמובן שבעולם אוטופי לא היה צורך בכך, אבל אנחנו לא בעולם אוטופי.
נקודה חשובה נוספת שהזכרתי קודם: הזונות ברנסנס איימו על הסדר הציבורי לא רק בגלל התועבה הדתית והמוסרית שבעיסוק, אלא בגלל שבעצמאותן הכלכלית הן פגעו בהגמוניה הפטריארכלית (ביקר לי, נפלט לי פמיניזם וכתבתי את הביטוי הזה בעבודה). גם היום, קריאות לאיסור על זנות הן אחד הדברים הכי אנטי-פמיניסטיים שאני יכולה לחשוב עליהם. באיזו זכות ובאיזו פטרונות מעזים אנשים – וחמור מזה, נשים! – להגיד לנשים ממה אסור להן להתפרנס? באיזו זכות מבקשים אנשים לאסור על אישה להתפרנס מהאינסטרומנט הכי מיידי, הכי שלה, שאין צורך בהשכלה או הכשרה מקצועית שעולות כסף כדי להשתמש בו?
סיפורה של הזונה מהירקון 98 שהתאבדה בחדר העבודה שלה עצוב גם בעיניי ויש להמנע ממקרים כאלה (אגב, קל לחשוב שהיא התאבדה בגלל הזנות. סביר יותר להניח שהיא התאבדה מאותן סיבות וקשיים שהביאו אותה לעסוק בזנות מלכתחילה). לטענתי, הדרך לעשות זאת אינה באיסור על זנות, אלא במיסודה. בחזוני ראיתי בורדלים מורשים, מפוקחים על ידי משרד הבריאות, עם אספקה שוטפת של אמצעי מניעה וניידת החלפת מחטים שתגיע בתדירות קבועה, כאלה שהמשטרה תשגיח שלא מועסקות בהם קטינות ושלא מתבצעים בהם פשעים (למשל, גניבה מהבנות שיעבדו שם. כיום זונה לא ממש יכולה להתלונן אם לקוח כייס את היומית שלה). דמיינו האמסטרדם של שירותי מין (כן, עם ה'. לא ראיתם "הסמויה?"). תועלת נוספת שיכולה לצמוח מכך, וגם היא בהשראת הספר: ההכנסות מזנות בטוסקנה שימשו, בין היתר, למימון המוסדות לשיקום זונות. אם הבורדלים שהזכרתי קודם יפעלו בפיקוח של המדינה הם ימוסו כחוק ואפשר יהיה גם לקבוע הפרשה בשיעור כזה או אחר מהכנסותיהם לטובת הוסטלים לשיקום זונות, כך שמהרע (ההכרחי) תצמח גם תועלת.
תגידו שעדיף שלא יהיו זונות וכך לא יהיה צורך בהוסטלים לשיקום זונות. זה נכון, אבל בואו לא נתמם. זנות הייתה ותתקיים כל עוד יש חברה אנושית בעולם. אני מעדיפה שהיא תתקיים לאור יום ובפיקוח מאשר מתחת לגשרים אפלים ובדירות מסתור מטונפות.
anatkamm 