משנכנס אדר אמא שלך זונה

יש כאלה שמתמידות בכך All year long ולהן אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה. הוא היה אמור להכתב סמוך יותר לאירוע ברחוב הירקון 98 אבל אז עוד לא היה לי הציון לעבודה על הזונות שכתבתי באותה עת ולא ידעתי אם אני יכולה להחיל את טענותיי על המקרה. עכשיו שקיבלתי את ה-95 ואני מומחית לזונות (סתם, לא, התואר הזה שמור לורד לי. למרות שאני חייתי שנתיים עם זונות והיא רק חוקרת אותן מרחוק בניחוח אוריינטליסטי) הנה כמה דברים לא מאוד פופולריים על המקצוע העתיק ביותר בעולם והעוסקות בו.

העבודה שלי נכתבה בסמינר על איטליה ברנסנס והיא ניתוח של ספר שכתבה ד"ר שריל כהן, "The Evolution of Women's Asylums since 1500: From Refuges for Ex-Prostitutes to Shelters for Battered Women". בספר נסקרים שלושה מוסדות לשיקום זונות ונשים מסכנות אחרות בפירנצה ופיסטויה (עיר סמוכה לה) במאה ה-16 וכהן טוענת שהם היו בסיס להתפתחות של מוסדות מודרניים לנשים אבל לא רק להן, כמו בתי ספר, בתי סוהר, בתי חולים פסיכיאטריים ומקלטים לנשים מוכות. מסיבות ברורות האבולוציה הזאת לא קשורה לפה, אבל הטענות שחילצתי מהסקירה התקופתית לצד מאמרים וביקורות על אודות ספרה של כהן, מעניינות ורלוונטיות גם היום.

מבלי להלאות במספרים ונתונים, אציין שהזנות בטוסקנה שגשגה ברנסנס, עד כדי כינויה של פירנצה ב-1486 "עיר הזונות" על ידי האפיפיור דאז. למה היא שגשגה? כי היא הייתה ממוסדת, מפוקחת וממוסה על ידי השלטונות (פירנצה ממש לא הייתה היחידה בתחום; רבעי "חלונות אדומים" הוקמו בערים רבות ברחבי אירופה כבר מימי הביניים). במשך זמן מה הכל היה בסדר, אבל סביב הקונטרה-רפורמציה ועוד התפתחויות היסטוריות שלא זה המקום בשביל רובן הוחלט שצריך להשקיע יותר בשיקום זונות והוקמו מוסדות שהציעו מחסה, עבודה ואף לימודים לנשים שרצו להפסיק לעסוק בזנות.

הנה התפתחות היסטורית שזה כן המקום בשבילה: הקונטרה-רפורמציה והרפורמציה הקתולית (שאינן לגמרי זהות) כללו, בין היתר, חזרה לשמרנות ואדיקות דתית שבין עיקריה גם ערכי משפחה וצניעות נשים. בנקודה הזאת זונות היוו בעיה מסיבות לא צפויות:

  • זונות היו נשים נראות ונוכחות במרחב הציבורי. באותן שנים, אשה מכובדת הסתגרה בביתה. בעידן של ריאקציה שמרנית וצניעות מעושה, אשה ברחוב זה דבר מפוקפק.
  • חשוב מזה: לזונות, יותר מכל אשה עובדת אחרת ובוודאי יותר מנשים בנות המעמד העליון, הייתה עצמאות כלכלית. הייתה להן גישה לכסף מזומן שהן יכלו להשתמש בו כרצונן, היה להן מעמד משפטי מיוחד ומשטרת הסדר שנועדה לפקח על הבורדלים סיפקה בכובעה השני גם הגנה על הזונות מפני אלימות ומפני הצקות של רשויות שלטוניות אחרות.

איך פירנצה הרנסנסית קשורה לרחוב הירקון 98?

במקביל לכתיבת העבודה ראיתי את "בת זונה", הסרט המופתי של נירית אהרוני על חיי זונות בדרום תל אביב שלמרות שיש לי בעיה לא פשוטה איתו (חלק מהמרואיינות מדברות למצלמה מסטוליות מהתחת. לוידעת מה וכמה הן הבינו על איך שהן נראות ומה הן אומרות), הוא מדהים ואם עוד לא ראיתם וכו'. סצנה אחת מתוכו נחרטה אצלי עמוק עמוק: אחת הבנות מספרת שלקוח ביקש ממנה לקרוא לו אבא כי הוא מפנטז על בתו בת השמונה. האמירה הזאת, יחד עם הטענות מהספר, חידדה אצלי את התפיסה שלא זו בלבד שאין לאסור על זנות, אלא חייבים לאפשר אותה ולמסד אותה.

הזנות מימי הביניים נחשבה כרע הכרחי (כולל בהכשר של אחד מגדולי התיאולוגים הנוצריים, אוגוסטינוס) למניעת משכב זכר וניאוף עם נשים נשואות שהיו חטאים חמורים בהרבה. בעיניי, גילוי עריות והתעללות מינית בקטינים הם פשעים חמורים בהרבה מתשלום עבור מין. על כן, מציאותן של זונות כ "כליאי ברק" לספיגת פנטזיות חולניות של הורים על ילדיהם חשובה. כמובן שבעולם אוטופי לא היה צורך בכך, אבל אנחנו לא בעולם אוטופי.

נקודה חשובה נוספת שהזכרתי קודם: הזונות ברנסנס איימו על הסדר הציבורי לא רק בגלל התועבה הדתית והמוסרית שבעיסוק, אלא בגלל שבעצמאותן הכלכלית הן פגעו בהגמוניה הפטריארכלית (ביקר לי, נפלט לי פמיניזם וכתבתי את הביטוי הזה בעבודה). גם היום, קריאות לאיסור על זנות הן אחד הדברים הכי אנטי-פמיניסטיים שאני יכולה לחשוב עליהם. באיזו זכות ובאיזו פטרונות מעזים אנשים – וחמור מזה, נשים! – להגיד לנשים ממה אסור להן להתפרנס? באיזו זכות מבקשים אנשים לאסור על אישה להתפרנס מהאינסטרומנט הכי מיידי, הכי שלה, שאין צורך בהשכלה או הכשרה מקצועית שעולות כסף כדי להשתמש בו?

סיפורה של הזונה מהירקון 98 שהתאבדה בחדר העבודה שלה עצוב גם בעיניי ויש להמנע ממקרים כאלה (אגב, קל לחשוב שהיא התאבדה בגלל הזנות. סביר יותר להניח שהיא התאבדה מאותן סיבות וקשיים שהביאו אותה לעסוק בזנות מלכתחילה). לטענתי, הדרך לעשות זאת אינה באיסור על זנות, אלא במיסודה. בחזוני ראיתי בורדלים מורשים, מפוקחים על ידי משרד הבריאות, עם אספקה שוטפת של אמצעי מניעה וניידת החלפת מחטים שתגיע בתדירות קבועה, כאלה שהמשטרה תשגיח שלא מועסקות בהם קטינות ושלא מתבצעים בהם פשעים (למשל, גניבה מהבנות שיעבדו שם. כיום זונה לא ממש יכולה להתלונן אם לקוח כייס את היומית שלה). דמיינו האמסטרדם של שירותי מין (כן, עם ה'. לא ראיתם "הסמויה?"). תועלת נוספת שיכולה לצמוח מכך, וגם היא בהשראת הספר: ההכנסות מזנות בטוסקנה שימשו, בין היתר, למימון המוסדות לשיקום זונות. אם הבורדלים שהזכרתי קודם יפעלו בפיקוח של המדינה הם ימוסו כחוק ואפשר יהיה גם לקבוע הפרשה בשיעור כזה או אחר מהכנסותיהם לטובת הוסטלים לשיקום זונות, כך שמהרע (ההכרחי) תצמח גם תועלת.

תגידו שעדיף שלא יהיו זונות וכך לא יהיה צורך בהוסטלים לשיקום זונות. זה נכון, אבל בואו לא נתמם. זנות הייתה ותתקיים כל עוד יש חברה אנושית בעולם. אני מעדיפה שהיא תתקיים לאור יום ובפיקוח מאשר מתחת לגשרים אפלים ובדירות מסתור מטונפות.

מודעות פרסומת

עדכון תקופתי

הייתי היום (23/10) באירוע חגיגות השנתיים ל "המקום הכי חם בגיהינום" שהייתה לי הזכות לכתוב עבורו את אחת הכתבות החשובות בתולדות הקריירה הקצרה שלי, על דו"ח מבקר המדינה בעניין שיקום אסירים. "המקום" גם היה אחד המקומות שפרסם את ראיון השחרור שלי ותמונה מתוכו הייתה תלויה היום על הקיר. אך בנס (ובאדיבות מזג האוויר המהביל) לא הגעתי עם החולצה שאני מצולמת בה. היה יכול להיות מביך.

חיים הר זהב, שלמרות שהוא אוהד הפועל אני מעריכה ומחבבת, דיבר על התקופה בה חיפש עבודה והתקשה בגלל שהוא "בעייתי". כי הוא נאבק למען זכויות עובדים, כי הוא תומך בעבודה מאורגנת וכל מיני דברים אחרים שמעסיקים נורא מפחדים מהם. למרות שאני סוציאליסטית קטנה מאוד, הזדהיתי עם מה שחיים הגדיר "להיות ברשימה שחורה", כשגם חברים שלך – או אנשים שאתה חושב שהם כאלה – נרתעים מלהעסיק אותך. נכון שאני רק מרגלת מורשעת ואסירה משוחררת ולא, לא עלינו, פעילה בועד עובדים, אבל גם אותי לא ששים להעסיק. לפני חודשיים וחצי עזבתי את קולנוען כדי לפנות זמן לעניינים אקדמיים ועכשיו אני מחפשת שוב עבודה. שלחתי כמה קורות חיים, דיברתי עם כמה אנשים, אבל אין התקדמות קונקרטית. כל האנשים שהיו נוראאאאאא נחמדים ותומכים בכל התקופה של "הפרשה"? זו שעת המבחן שלכם. כל הסמסים המחזקים שלכם לא שווים כלום כשברגע האמת אתם מפחדים שיראו את השם שלי על הפיירול שלכם. אז היי, אני ענת קם (כן, ההיא) ואני מחפשת עבודה. אני יודעת לכתוב, קצת לערוך, חרוצה ולומדת מהר.

(תוספת חשובה: כפי שירמיהו ציין, אני אכן כותבת בליברל וכיף לי שם מאוד. תודתי והערכתי נתונות למערכת שלא מתביישת בשמי. אבל זה לא דיי-ג'וב וזה מה שאני מחפשת.)

ועוד מענייני האירוע היום: דובר לא מעט על כמה "המקום" נותן ביטוי לקולות שלא נשמעים בתקשורת המסורתית, הממוסדת, הכפופה לגחמות ההון-שלטון. זה נכון, אבל דבר אחד צרם לי. בין האוכלוסיות המדוכאות והמוחלשות שלא מקבלות זמן מסך ועמודים בעיתון הוזכרו קרבנות תקיפה מינית ונשים העוסקות בזנות. אז זה גם לא נכון (א' מאלנבי 40, אורלי אינס, כלמיני א'-יות אחרות) וגם צרם לי בהיזכרי במקרה של ארז אפרתי. האוכלוסיה שהכי לא מקבלת זמן מסך וביטוי היא אסירים משוחררים ופושעים. מאוד קל לזרוק אותנו לאיזו פינה חשוכה, "אין להם בכלל זכות לקבל במה". לי היה מזל שהפרשה שלי מרגשת מספיק ושאני לא העבריינית ה "קלאסית" כדי שתינתן לי האפשרות לדבר, אבל למעטים (ועוד יותר מזה, מעטות, לתשומת לבם/ן של כל העיתונאים שרואים עצמם חברתיים) יש את ההזדמנות. כשהייתי איפה שהייתי לא פעם ולא פעמיים ניגשו אליי בנות שרצו שאעזור להן בלמצוא עיתונאי שיפרסם את הסיפור שלהן. שום דבר נוצץ או סקסי, רק כרוניקה ידועה מראש של חיים אומללים. לרובן לא עזרתי כדי לא להסתבך עם ההנהלה אבל למיטב ידיעתי אף אחת לא הצליחה לעשות זאת לבד.

ואיך ארז אפרתי קשור? כי רק לא מזמן רצה עבריין מין מורשע לדבר בתקשורת ואתם זוכרים איזה רעש זה עשה (אפילו אני הקטנה תרמתי שני פני לדיון). הקרבן שלו, אגב, לו הייתה רוצה לדבר, היו עומדים אצלה בתור. או למשל, הילד הזה, שהסיפור שלו באמת קורע לב (וזכה לביטוי ובמה בתקשורת הממסדית). מה הסיכוי שירצו לראיין את אמא שלו? אני מכירה אותה. הסיפור שם מאוד מאוד לא פשוט. אבל היא העבריינית, הפוגעת, למה שנרצה להקשיב לה?

אז לא נעים לומר, אבל קרבנות תקיפה מינית ונשים בזנות הן ממש לא אוכלוסיות שהתקשורת הממסדית לא נותנת להן ביטוי. אם כבר, הן בוחרות (ובוחרים) לשתוק בעצמן, וזו כמובן זכותן. גדולתה של תקשורת ביקורתית, שמחפשת באמת את הקולות של המושתקים, תמדד דווקא במתן במה לאלה שאף אחד אחר לא רוצה לתת להם: לרוצחים, לאנסים וגם "סתם" עברייני מרמה. תופתעו כמה נוכל ללמוד על עצמנו כפרטים וכחברה מלהקשיב להם.

בדיחמין לשבת

ואחרי הכבדות והחפירה, אתנחתא קומית. אמרו שלום למלך מלכי המלכים, ברוך הכשרונות ורב הפעלים (מתוך הזמנה לאירוע שמצאתי בצוותא):

זההבי בצוותא

שבת שלום,

ע.