נוצרים משוגעים

אחרי בוקר שהתחיל בירושלים ונמשך בפקק של הפופ מצאתי את עצמי על האוטובוס לתל אביב בשעה שלא הכרתי. מסתבר שבשעות הצהרים נוסעים אנשים קומוניקטיביים ותאבי אינטראקציה, משהו שטרוטי העיניים של האוטובוס של שבע וחצי (=אני), החפצים לנצל את הנסיעה לשינה, לא ממש מכירים. 

זמן קצר אחרי שיצאנו מהתחנה קם איש ממקומו כמה מושבים לפני וניגש מלא עזוז וגבורה לשני חיילים במדים שישבו מאחורי. במבטא דרומי כ-ב-ד (דמיינו ג'ורג' בוש בלי ההרווארד) הוא הגיש להם חפיסת שוקולד וביקש ללחוץ את ידם ולהודות להם על שירותם למען המולדת הנצחית של העם היהודי. מאחר שלא הייתי על מדים הוא התעלם מקיומי ובגלל שאני בחורה הוא ודאי הניח שאני לא מבינה אנגלית אז הוא קשקש איתם בקולניות אמריקאית ואני צותתי בלי בושה.

התמהוני הנ"ל הוא בחור בשם מייקל גאנו, שמפעיל את העמוד הזה. מייקל אוהב לראות עצמו כתומך נלהב של מדינת ישראל, ארץ ישראל, העם היהודי ומעל הכל – חיילי צה"ל הקדושים. הגולנצ'יק, חיילת פיקוד העורף והגולנצ'יק במיל' שהצטרף לשיחה שלהם היו מאוד חמודים ומנומסים, אלא שהשוקולד כנראה עמעם את מה שמייקל אמר ולא בסאבטקסט והם אפילו לא התייחסו לזה:

1. האסלאם הוא האיום הקיומי המיידי הבוער לשלום ארצות הברית.

2. ארצות הברית מובלת על ידי מוסלמי שמתוקף היותו כזה הוא מהווה איום על שלום האומה.

3. התנועה הפמינאצית (ביטוי שלו, נשבעת) הרסה את כל מה שחשבנו ש "להיות גבר" אומר, והיא גם הורגת מיליון תינוקות בשנה בשם "הבחירה החופשית".

4. "אין לי אזרחות כאן ואני מסרב לחיות תחת משטר שהורס את הערכים שעליהם הוקמה מדינתנו (=אובמה). אני אזרח של שום מקום". ארסמוס מתהפך בקברו.

5. "ביום פקודה אני רוצה לעמוד בשורה הראשונה של הכוחות הלוחמים של ישראל". קראו לי קונספירטיבית, אבל אני בטוחה שהוא לא התכוון ליום שבו בכל זאת יחליטו לעלות על סוריה, אלא לאותו יום הדין האפוקליפטי שבו כולנו נקבל את ג'זס כרייסט כמשיח צדקנו ונעלה יחד לירושלים של מעלה משל היינו עדר מאמיניו של דיוויד כורש.

רוב השיחה שלהם הייתי מאוד משועשעת, בעיקר כי כבר הכנתי לי בראש נאום באנגלית שיסביר לו איך ייתכן שהמרגלת-הבוגדת-זונה של ערבים, הגרסה הישראלית של צ'לסי מאנינג, משוטטת בחוץ בחופשיות. אני כמעט מצטערת שלא זכיתי להגיד לו את זה. מה שכן זכיתי זה לצלם אותו יחד עם חבריו החדשים בטאבלט החמוד שלו וחבל שהוא לא יוכל להגיד שיש לו מזכרת ממני.

החלק שבו לא הייתי משועשעת הוא הרגע שבו הבנתי עד כמה אנשים בארץ לא מודעים למסוכנות של החבר'ה האלה. קראו לי בנצי גופשטיין, אבל המיסיונריות במסווה של חיבוק גרועה יותר מייסורי אינקוויזיציה, שם לפחות הדברים על השולחן. הרי מייקל, שיהיה בריא, לא באמת אוהב אותנו, כיהודים וכישראלים. הוא אוהב את הרעיון העקרוני של ארץ קדושה שהאל אימץ לעצמו, של עם נבחר שהאל אימץ לעצמו ושל חיי נצח בגן עדן לכל מי שיכנס בעדר צאן המאמינים של העם הנבחר וישרוד את מלחמת בני האור בבני החושך לקראת הבריאה מחדש. ולכן מייקל לא באמת רוצה שחיילינו יחזרו הביתה בשלום, אלא הוא רוצה שהם יחזרו בתשובה ועדיף כזו שמקבלת את השילוש הקדוש. הצרה היא שהוא לא אומר את זה.

עכשיו, כדי שבאמת לא אצא יד לאחים, אבהיר: אין לי בעיה עם הנצרות, או עם כל דת אחרת. יש לי בעיה עם דת באופן עקרוני כמו עם כל מערכת ערכים שקובעת עליונות של אדם אחד על אדם אחר מתוקף השתייכותו הקולקטיבית ולא בזכות הישגיו ותכונותיו. יותר מזה, גם אין לי בעיה עם נוצרים משוגעים מדרום קרוליינה שמה שמגניב אותם בחיים זה לחלק שוקולד לחיילים במדים, מי אני שאשפוט שריטה של בן אדם. לא זו בלבד, אלא שנוצרים אמריקאים משוגעים הם משהו מרתק בעיניי וימים לא ספורים של מעצר הבית שלי ביליתי מול רצף סרטי תעודה על אוונגליסטים, זבל לבן של המערב התיכון ושאר תופעות חינניות. מה שמרגיז אותי זו העמדת הפנים. בוא נדבר דוגרי – אתה מאמין שאחרית הימים תגיע כשאני אקבל עליי את ישו כמשיח, אני מאמינה שאתה מדבר שטויות, אהלן וסהלן. אל תגיד לי דברים בתחפושת כי זה אומר שאתה חושב שאני מטומטמת. וזה מביא לי ת'סעיף.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “נוצרים משוגעים

  1. ענת, פוסט מעניין. תיאור החוויה בנסיעה באוטובוס כעדת שמיעה וראייה לפעילות הנוצרי האוונגליסט, היה מעניין.

    נהניתי לקרוא.

    ארסמוס מרוטרדם מתהפך בקברו וגם דיוגנס הציניקן שאמר "אני אזרח העולם".

    אני שותף לביקורת שלך, ספציפית לגבי אותו ברנש ועדת המאמינים הנוהגת כמותו וגם לביקורת כללית על דת באשר היא. לגבי ביקורת על דת, מיד אנסה לחדד.

    אני מסכים להתנגדות לטענת עליונות של חווה ואדם על רעיהם ורעיהן מעצם ההשתייכות לקבוצה או קולקטיב. זאת, בין אם מקור מערכת הערכים הקובעת עליונות היא דתית, לאומית-אתנית, גזענית, שוביניסטית-מגדרית או כל מקור ערכי אחר.

    כמוני כמוך, מכאן לא נובע שאני ניטראלי ביחס לבני אדם. אני טוען להבדלי הערכה ושיפוט בין בני אדם שונים, מבחינת תכונותיהם, הישגיהם והתנהגותם. חרף, הבדלי השיפוט וההערכה אני מחזיק בטענה שכל בני האדם שווים בכבוד האדם [הזכות לכבוד שווה] כבוד סגולי [dignity].

    לגבי היחס לדת: כאן אני מבחין בין יחס למהות המשותפת לכל דת באשר היא [בהנחה שיש מהות כזאת] לבין התופעה הדתית כפי שהתגלמה בממשות הריאלית באופן אמפירי.

    באשר לנקודה הראשונה, אי ההסכמה שלי עם דת באשר היא אי הסכמה מטפיסית ולא אי הסכמה מוסרית. אני איני מכיר מבחינה מטפיסית בספירה של "קדושה" אלא של חולין בלבד ולכל היותר אני יכול להכיר בקדושה באופן ציורי-מטפורי, אבל לא במובן המושגי הגרעיני שלה.

    באופן עקרוני, אני יכול לחשוב על דת שלא גוררת איתה טענות לא מוסריות [כגון עליונות מעצם השתייכות לקולקטיב] וכאן המחלוקת שלי תהיה מטפיסית או אונטולוגית.

    היות ואני לא מכיר מספיק את ריבוי הדתות בעולמנו, אז אני לא יודע אם יש בפועל דת שאין לי איתה מחלוקת מוסרית. דתות שטוענות לעליונות מעצם ההשתייכות לקולקטיב גרידא, כאן המחלוקת שלי איתן היא גם מוסרית.

    במישור העקרוני [להבדיל מהאמפירי-האקטואלי] לא בהכרח אדם דתי שטוען לעליונות המאמינים טוען זאת מעצם ההשתייכות לקולקטיב. ייתכן שהוא חושב שבני אדם המאמינים בדת האמת הגיעו להכרה הנכונה והאמיתית ולכן הוא מעריך אותם יותר מאלה שלא הגיעו [מבחינתו] להכרה אמיתית ונכונה. בכך, יש לו איתי דבר מה עקרוני משותף [וכך גם עם אתאיסטים אחרים] שגם אני מעריך יותר בני אדם שהגיעו להכרה מוסרית נכונה מאשר אלה שלא הגיעו לכך. ההבדל ביננו הוא לא בעצם העיקרון הזה, אלא בשאלה מהו קריטריון ההערכה לבני אדם? אצלו הקריטריון הוא דתי-אמוני ואצלי הוא קריטריון לא דתי, כלומר אתאיסטי.

  2. מעניינת עמדתכם…אני נפגשתי עם מייקל …ממקום של ספקנות מחד הערכה מאידך קראתי לו "ג'יימס בונד"… )מרגל או לא(:….רואיינתי בתכנית רדיו שלו.. )מודה קצת גמגמתי בשפה האנגלית.. )אם אכן זו תוכנית רדיו..אולי מסווה (:.. הוא לא היה מוכן לראיין מוסךמי/ערבי בשום פנים ואופן! אני ציינתי בכנות שבשם הדמוקרטיה כי עליו להביא לתכנית שלו נציג האסלם כי יש גם אנשים טובים בעבר המתרס…הוא התנגד בתוקף! לא הבנתי למה..טענתי בזכות הדמוקרטיה…הוא טען שהוא מגיע ממשטר פרלמנטרי..אמרתי לו שגם בארהב כמו גם בישראל יש דמוקרטיה חופש הדיבור…לפחות הוא מחלק שוקולדים טעימים…מרגיש צורך להיות )לכאורה?( תומך נלהב של מדינת היהודים ועל זכותינו ..לסיכום: הוא התחיל איתי כן..ואף (בטרם הכרותינו הציע לי נישואין(:….לא ברורה לי עדיין מיהותו, זהותו,כוונתו, לאחר פגישה אחת..חמ6דה משעשעת מלאת הומור כנות כובשת ופשטות קסומה.נפרדנו בנשיקה ארוכה, אך מאז..הוא "ברוגז"..ג'יזיס קרייס יודע למה….😉

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s