יש כאלה שמתמידות בכך All year long ולהן אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה. הוא היה אמור להכתב סמוך יותר לאירוע ברחוב הירקון 98 אבל אז עוד לא היה לי הציון לעבודה על הזונות שכתבתי באותה עת ולא ידעתי אם אני יכולה להחיל את טענותיי על המקרה. עכשיו שקיבלתי את ה-95 ואני מומחית לזונות (סתם, לא, התואר הזה שמור לורד לי. למרות שאני חייתי שנתיים עם זונות והיא רק חוקרת אותן מרחוק בניחוח אוריינטליסטי) הנה כמה דברים לא מאוד פופולריים על המקצוע העתיק ביותר בעולם והעוסקות בו.
העבודה שלי נכתבה בסמינר על איטליה ברנסנס והיא ניתוח של ספר שכתבה ד"ר שריל כהן, "The Evolution of Women's Asylums since 1500: From Refuges for Ex-Prostitutes to Shelters for Battered Women". בספר נסקרים שלושה מוסדות לשיקום זונות ונשים מסכנות אחרות בפירנצה ופיסטויה (עיר סמוכה לה) במאה ה-16 וכהן טוענת שהם היו בסיס להתפתחות של מוסדות מודרניים לנשים אבל לא רק להן, כמו בתי ספר, בתי סוהר, בתי חולים פסיכיאטריים ומקלטים לנשים מוכות. מסיבות ברורות האבולוציה הזאת לא קשורה לפה, אבל הטענות שחילצתי מהסקירה התקופתית לצד מאמרים וביקורות על אודות ספרה של כהן, מעניינות ורלוונטיות גם היום.
מבלי להלאות במספרים ונתונים, אציין שהזנות בטוסקנה שגשגה ברנסנס, עד כדי כינויה של פירנצה ב-1486 "עיר הזונות" על ידי האפיפיור דאז. למה היא שגשגה? כי היא הייתה ממוסדת, מפוקחת וממוסה על ידי השלטונות (פירנצה ממש לא הייתה היחידה בתחום; רבעי "חלונות אדומים" הוקמו בערים רבות ברחבי אירופה כבר מימי הביניים). במשך זמן מה הכל היה בסדר, אבל סביב הקונטרה-רפורמציה ועוד התפתחויות היסטוריות שלא זה המקום בשביל רובן הוחלט שצריך להשקיע יותר בשיקום זונות והוקמו מוסדות שהציעו מחסה, עבודה ואף לימודים לנשים שרצו להפסיק לעסוק בזנות.
הנה התפתחות היסטורית שזה כן המקום בשבילה: הקונטרה-רפורמציה והרפורמציה הקתולית (שאינן לגמרי זהות) כללו, בין היתר, חזרה לשמרנות ואדיקות דתית שבין עיקריה גם ערכי משפחה וצניעות נשים. בנקודה הזאת זונות היוו בעיה מסיבות לא צפויות:
- זונות היו נשים נראות ונוכחות במרחב הציבורי. באותן שנים, אשה מכובדת הסתגרה בביתה. בעידן של ריאקציה שמרנית וצניעות מעושה, אשה ברחוב זה דבר מפוקפק.
- חשוב מזה: לזונות, יותר מכל אשה עובדת אחרת ובוודאי יותר מנשים בנות המעמד העליון, הייתה עצמאות כלכלית. הייתה להן גישה לכסף מזומן שהן יכלו להשתמש בו כרצונן, היה להן מעמד משפטי מיוחד ומשטרת הסדר שנועדה לפקח על הבורדלים סיפקה בכובעה השני גם הגנה על הזונות מפני אלימות ומפני הצקות של רשויות שלטוניות אחרות.
איך פירנצה הרנסנסית קשורה לרחוב הירקון 98?
במקביל לכתיבת העבודה ראיתי את "בת זונה", הסרט המופתי של נירית אהרוני על חיי זונות בדרום תל אביב שלמרות שיש לי בעיה לא פשוטה איתו (חלק מהמרואיינות מדברות למצלמה מסטוליות מהתחת. לוידעת מה וכמה הן הבינו על איך שהן נראות ומה הן אומרות), הוא מדהים ואם עוד לא ראיתם וכו'. סצנה אחת מתוכו נחרטה אצלי עמוק עמוק: אחת הבנות מספרת שלקוח ביקש ממנה לקרוא לו אבא כי הוא מפנטז על בתו בת השמונה. האמירה הזאת, יחד עם הטענות מהספר, חידדה אצלי את התפיסה שלא זו בלבד שאין לאסור על זנות, אלא חייבים לאפשר אותה ולמסד אותה.
הזנות מימי הביניים נחשבה כרע הכרחי (כולל בהכשר של אחד מגדולי התיאולוגים הנוצריים, אוגוסטינוס) למניעת משכב זכר וניאוף עם נשים נשואות שהיו חטאים חמורים בהרבה. בעיניי, גילוי עריות והתעללות מינית בקטינים הם פשעים חמורים בהרבה מתשלום עבור מין. על כן, מציאותן של זונות כ "כליאי ברק" לספיגת פנטזיות חולניות של הורים על ילדיהם חשובה. כמובן שבעולם אוטופי לא היה צורך בכך, אבל אנחנו לא בעולם אוטופי.
נקודה חשובה נוספת שהזכרתי קודם: הזונות ברנסנס איימו על הסדר הציבורי לא רק בגלל התועבה הדתית והמוסרית שבעיסוק, אלא בגלל שבעצמאותן הכלכלית הן פגעו בהגמוניה הפטריארכלית (ביקר לי, נפלט לי פמיניזם וכתבתי את הביטוי הזה בעבודה). גם היום, קריאות לאיסור על זנות הן אחד הדברים הכי אנטי-פמיניסטיים שאני יכולה לחשוב עליהם. באיזו זכות ובאיזו פטרונות מעזים אנשים – וחמור מזה, נשים! – להגיד לנשים ממה אסור להן להתפרנס? באיזו זכות מבקשים אנשים לאסור על אישה להתפרנס מהאינסטרומנט הכי מיידי, הכי שלה, שאין צורך בהשכלה או הכשרה מקצועית שעולות כסף כדי להשתמש בו?
סיפורה של הזונה מהירקון 98 שהתאבדה בחדר העבודה שלה עצוב גם בעיניי ויש להמנע ממקרים כאלה (אגב, קל לחשוב שהיא התאבדה בגלל הזנות. סביר יותר להניח שהיא התאבדה מאותן סיבות וקשיים שהביאו אותה לעסוק בזנות מלכתחילה). לטענתי, הדרך לעשות זאת אינה באיסור על זנות, אלא במיסודה. בחזוני ראיתי בורדלים מורשים, מפוקחים על ידי משרד הבריאות, עם אספקה שוטפת של אמצעי מניעה וניידת החלפת מחטים שתגיע בתדירות קבועה, כאלה שהמשטרה תשגיח שלא מועסקות בהם קטינות ושלא מתבצעים בהם פשעים (למשל, גניבה מהבנות שיעבדו שם. כיום זונה לא ממש יכולה להתלונן אם לקוח כייס את היומית שלה). דמיינו האמסטרדם של שירותי מין (כן, עם ה'. לא ראיתם "הסמויה?"). תועלת נוספת שיכולה לצמוח מכך, וגם היא בהשראת הספר: ההכנסות מזנות בטוסקנה שימשו, בין היתר, למימון המוסדות לשיקום זונות. אם הבורדלים שהזכרתי קודם יפעלו בפיקוח של המדינה הם ימוסו כחוק ואפשר יהיה גם לקבוע הפרשה בשיעור כזה או אחר מהכנסותיהם לטובת הוסטלים לשיקום זונות, כך שמהרע (ההכרחי) תצמח גם תועלת.
תגידו שעדיף שלא יהיו זונות וכך לא יהיה צורך בהוסטלים לשיקום זונות. זה נכון, אבל בואו לא נתמם. זנות הייתה ותתקיים כל עוד יש חברה אנושית בעולם. אני מעדיפה שהיא תתקיים לאור יום ובפיקוח מאשר מתחת לגשרים אפלים ובדירות מסתור מטונפות.
anatkamm 
ענת, פתחת כאן נושא ארוך מארץ מדה ורחב מני ים. היות ונגזר עלי צמצום היריעה אני אנסה לתמרן בין כתיבה מקוצרת לקישורים.
אני אפצל את הפוסט שלי לשניים שמא פוסט אחד יכביד מדי על הקריאה.
אני אומר כבר מההתחלה, שאני לא אוהד את רעיון מיסוד הזנות כפי שאני חושב שמתכוונים אליו. אבל אני צריך לסייג את הדברים שאני כן תומך במיסוד הזנות כפי שקיים כבר היום ממילא בישראל וכפי שכנראה לא מתכוונים אליו מצדדי המיסוד.
עוד אציין שאני לא תומך בביטול הלגליזציה החלקית הקיימת בישראל שבה הן העוסקות בזנות והן הלקוחות לא מבצעים עבירה פלילית. כלומר אני מתנגד שהצעת החוק של אורית זוארץ "חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה" לא תהפוך לחוק וכך הצעות חוק דומות.
אני חושב שלקנות מין בכסף לפחות בתנאים בה מתבצעת הזנות זה לא מוסרי אבל זה אחד מהמקרים בהם משהו לא מוסרי לא צריך להפוך לבלתי חוקי או פלילי.
אין לי התנגדות עקרונית שהמדינה תגביל לפעמים את חופש העיסוק. בהחלט, משמעות הדבר שהמדינה תגיד לאנשים ממה אסור להם להתפרנס. חופש העיסוק כמו כל זכות אחרת היא לא זכות מוחלטת אלא היא ניתנת לאיזון עם זכויות אחרות ואינטרסים וערכים מתנגשים.
בנוסף, אין לי התנגדות לאיסור על עיסוק גם מטעמים פטרנליסטים. נכון שהרבה פעמים פטרנליזם הוא פסול אבל לא תמיד. לפעמים יש הצדקה לאסור על אדם מטעמי טובתו של אותו אדם. נכון שבמסורת הליבראלית בעקבות מיל יש הבחנה בין החירות להזיק לאחרים לחירות של אדם להזיק לעצמו, אבל לדעתי יש הפרזה בהבחנה הזאת וחלק מהנימוקים לדעתי מופרכים. אם נעבור ממיל הליברל [ב- "על החירות"] למיל התועלתן [ב- "התועלתיות"] אז מבחינה תועלתנית צריך להקטין את הכאב [ואני מוסיף גם הסבל] בעולם וזה לא משנה אם הסבל נגרם ע"י אחרים או ע"י אדם לעצמו. סבל הוא סבל.
כך שאילו הייתי חושב שאיסור על הזנות היה מיטיב עם הנשים בזנות הייתי תומך באיסור על הזנות. רק שאני חושב שזה לא המצב ולכן אני מתנגד לאיסור על הזנות.
דווקא מפני שאני בעד לגליזציה אני נגד מיסוד. לדעתי אין זה מתיישב לכרוך יחד תמיכה בלגליזציה ובמיסוד.
אם הזנות תמוסד אז כפי שאני מבין משמעות הדבר שרק הזנות הממוסדת תהיה חוקית בעוד שהזנות הלא ממוסדת תהיה בלתי חוקית. כלומר המיסוד מהווה ביטול חלקי של הלגליזציה.
אני מעוניין שכל הזנות תהיה חוקית ולא רק חלקה [לא רק זו הממוסדת]. לכן, אם בזה הכוונה במיסוד אז לזה אני מתנגד.
אני לא מתנגד לסיוע לנשים העוסקות בזנות. אני תומך בתוכניות רווחה לחילוץ נשים ממעגל הזנות, בסיוע משפטי לעוסקות בזנות. לזה אני לא קורא מיסוד אלא סיוע.
לגבי שאלת מיסוד הזנות נעמי לבנקורן ערכה מחקר משווה "מיסוד הזנות: בין מיתוס למציאות, מחקר משווה בארבע מדינות"
יש ללחוץ כדי לגשת אל misud.pdf
אקדים ואומר שעל נעמי לבנקורן הדבר האחרון שאפשר לומר שהיא במגדל שן אקדמי. נעמי היא פעילה בשטח בתחום של זנות וקורבנות סחר.
המושג "מיסוד הזנות" אינו דבר אחד הומוגני אלא הטרוגני. יש סוגים שונים של משטרים משפטיים ממסדי זנות.
גם לגליזציה בלי כל הסדר נוסף הוא סוג של מיסוד, אם כי מיסוד מינימאליסטי. לכן, כתבתי שלא מדויק לומר שאני נגד מיסוד אלא נגד מיסוד כפי שאני חושב שמתכונים אליו.
דה פקטו הזנות בישראל כבר ממוסדת. כלומר זהו מיסוד לא רשמי, או מיסוד סמוי וזוחל.
בפועל יש בישראל העלמת עין מצד המשטרה והפרקליטות דבר שגם קיבל תוקף בהנחיות הפרקליטות ב 1994 שם נקבע כי חקירה משטרתית בעבירות הנלוות לזנות תיפתח רק כאשר מעורבים קטינים, נשים המודחות לזנות, ניצול חמור, אלימות, כפייה, מטרד לשכנים.
ישראל הטילה מיסים על תעשיית המין כבר מימיה הראשונים.
בערים הגדולות צמחו אזורי סובלנות של זנות גלויה, בפאתי הערים ובחלקים נידחים בהן. תעשייה זו מתנהלת לאור עיניהן העצומות לרווחה של השלטונות.
אזרחיות ישראל העוסקות בזנות זכאיות לביטוח בריאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
אין חשש משפטי שנשים בזנות בישראל תדווחנה על מחלות מין שלא כמו נשים במדינות שם הזנות מופללת.
צוותי מרפאה יוצאים לשטח לטפל בעוסקות בזנות
חוקי המגן בדיני העבודה חלים על העוסקות בזנות בישראל. במקרה אחד הביטוח הלאומי שילם פיצויים לנשים שעסקו בזנות ונפגעו פיזית. אבל אף עוסקת בזנות לא תבעה את מעסיקיה.
המשך
יש [לכאורה?] מחלוקת בינך לבין נעמי לבנקורן
כתבת
"כיום זונה לא ממש יכולה להתלונן אם לקוח כייס את היומית שלה"
אבל במחקר של נעמי נכתב שעוסקות בזנות יכולות להתלונן במשטרה על כל עבירה נגדן אפילו אם הן שוהות שלא כדין
אולי התכוונתן למובן שונה של המילה "יכולות". נעמי כתבה יכולות משפטית, יש להן זכות להתלונן ושיתייחסו לתלונה במלוא כובד הראש, אין מחסום משפטי להתלונן. ייתכן שאת התכוונת שהן לא יכולות נפשית, פסיכולוגית-חברתית.
אבל הנקודה היא שמהניסיון במדינות בהן הזנות מוסדה יש ראיות שחוסר היכולת הפסיכולוגי-חברתי קיים בתנאי מיסוד זאת לאור הנתונים כמה עוסקות בזנות תבעו את מעסיקיהן וכמה ניצלו את הנגישות לבתי המשפט.
אפילו מבחינה מסוימת המיסוד ירע את המצב. היום עוסקת בזנות יכולה להתלונן במשטרה על הסרסור. אבל בתנאי מיסוד תהיה לגאליזציה של סרסרות ואז לא ניתן יהיה להתלונן על סרסור, אלא רק לתבוע אותו תביעה אזרחית.
מספר מסקנות מהמחקר המשווה:
המיסוד הותיר מגזר רחב של זנות בלתי חוקית ייתכן ואף גדול יותר מהזנות החוקית
המיסוד לא שינה את הסטיגמה הנלווית לזנות
המיסוי מרתיע נשים להיכנס לזנות החוקית
תנאי הסף מרתיעים נשים להיכנס לזנות החוקית בעיקר תנאי בריאות ואי שימוש בסמים
בבתי הבושת החוקיים יש לחץ לקיים מין בלתי מוגן או לקיים מין עם לקוח שהן לא מעוניינות בו
במדינות בהן מוסדה הזנות לא הצליחו למנוע גורמים עבריינים להיכנס לתעשיית המין. הייתה הצלחה לעקוף את משוכות המיסוד ובתי הבושת העסיקו קורבנות סחר.
המיסוד לא יצר שינו דרמטי באכיפה מוגברת. המיסוד לא ביטל את המטרד לציבור, זנות רחוב המשיכה להתקיים
המיסוד לא יצר שיפור בנגישות הנשים למערכת המשפט. בגרמניה, אף אישה לא תבעה מעסיק או לקוח. בהולנד ואוסטרליה רק מקרים בודדים של תביעות.
מבחינת הבריאות מקרים של מין ללא קונדום המשיכה להתקיים אולי בהיקף קטן יותר.
גם אילו מוסדה הזנות בישראל רבות לא היו נהנות מכך בשל היותן שוהות בלתי חוקיות
בסופו של דבר המיסוד אינו אלא אקט הצהרתי. יש דקלרציה על זכויות. אבל מה שקובע בסופו של דבר הוא לא הכרזות אלא היישום בפועל. להכריז על זכויות אין פירושו שהזכות בפועל מומשה. מצד שני אפשר לממש זכויות בפועל ללא מיסוד.
המיסוד צפוי לצמצם את מעורבות המדינה בתעשיית המין האחריות תעבור מהמדינה לזכייני משנה, שמעולם לא כיבדו את זכויות הנשים הכוונה לסרסורים.
המלצות נעמי [שאני רואה אותן בעין אוהדת] הן: צריך לפתח תוכניות לחילוץ נשים ממעגל הזנות, צריך לאפשר עיסוק בזנות גם בבתיהן של הנשים [מה שהיום אסור משפטית-פלילית]. לא צריך למסד את הזנות אלא לנקוט צעדים מאזנים לטובת הנשים.
לסיום:
אני מפנה לפוסט של ידידתי אורנה דונת על הזנות. אף אישה לא רוצה לעסוק בזנות אבל רבות רוצות להתפרנס. יש לעבור משיח של בחירה לשיח של צרכים.
"מבחירה לצרכים. זנות."
https://salynger.wordpress.com/2012/08/12/%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA/
הפוסט של אורנה דונת חוטא בדיוק באותו אנטי-פמיניזם שדיברתי עליו. כי אותו שיח של "צרכים" שהיא מאיזושהי סיבה כל כך תומכת בו (ואף מעדיפה אותו על שיח של "בחירה") הוא בדיוק מה שמקבע נשים כקרבניות, חלשות ונזקקות. למה כל כך קשה, במיוחד לפמיניסטיות, לקבל את זה שאישה *בוחרת* להתפרנס מגופה? למה הדיסוננס הזה מעביר אותן על דעתן וגורם להן לפלוט אוטומטית "זו לא בחירה, זה צרכים"? פייס איט, נשים יכולות לבחור להתפרנס ממכירת שירותי מין. תנו להן את הקרדיט (בוודאי אם אתן פמיניסטיות) שיש להן רצון חופשי.
דווקא אורנה דונת באופן אישי סולדת מהמילה קורבן. אבל i am see your point
לגופו של עניין, הטיעון הוא שמחקרים אמפיריים מראים שהעיסוק בזנות כרוך בסבל רב, בפגיעות של אלימות או אף רחמנא לצלן בקורבנות אמיתיים ולא מדומים, בתוצאות רעות ונזקים, נפשית ופיזית, באומללות וברקע של התעללות מינית מצד העוסקות בזנות.
מחקרים אלה מציגה למשל נויה רימלט במאמרה "על זנות מגדר ומשפט פלילי: הרהורים על הצעת החוק להפללת צרכני זנות", משפט וממשל יג, ע' 439
המאמר נמצא גם כאן
יש ללחוץ כדי לגשת אל prostitution.pdf
אני אישית נגד חוק הפללת לקוח [הניסוח קודם התחרבש לי] אבל אני מתייחס לנקודות ספציפיות במאמר
אגב, היא כותבת גם על הזנות בפרספקטיבה היסטורית, אמנם לא על הרנסנס אבל על אתונה ויון העתיקה וכן על אנגליה הויקטוריאנית.
לעינינינו הפרק השלישי במאמר בע' 472 עוסק ב- "הסכמה ובחירה בזנות, או "זנות חופשית" לעומת "זנות בתנאי ניצול". על המחקרים האמפיריים של היקף הפוגענות הכרוך בעיסוק בזנות ע' 474 ואילך.
החל מע' 480 היא דנה ב- "ובכל זאת מה לגבי הזונה החופשיה והמאושרת?" שזו שאלה שעולה בכל פורום ותמיד מישהו שמע על "הסטודנטית" המתפרנסת מבחירה וללא פגיעה מהעיסוק בזנות.
נויה רימלט מציינת שאין תימוכין אמפיריים מהארץ ומהעולם לקיומה של זנות חופשייה ומאושרת. הרוב המכריע של העוסקות בזנות מגיע מתוך מצוקה קשה, חוית פגיעות גופניות ונפשיות כחלק מעיסוקן בזנות, והן היו מעדיפות שלא לעסוק בזנות.
זנות חופשיה ומאושרת, אם בכלל קיימת כזאת, היא בשולי תופעת הזנות ולא ראיה לכלל.
אם מניחים שאלה הנתונים אז סביר לטעון שנשים מרצונן החופשי לא תיכנסנה לעולם של סבל ואומללות. אם הן בכל זאת נכנסות לעולם כזה כנראה שזה אילוץ מן הסתם אילוץ כלכלי אבל יש גם טענה פסיכולוגית שקשורה לאוטוביוגרפיה של קורבנות גילוי עריות וכיוצא בזה.
הטיעון היותר חשוב הוא, שגם בהנחה שיש פה ושם נשים המצליחות להתפרנס בכבוד מזנות, ללא אונס, ללא אלימות הרי שפרקטיקה זאת אפשרית רק בתוך פרקטיקה רחבה שבה הפגיעות הן קשות מאוד ובהיקף נרחב מאוד גם אם לא בהיקף מלא. בהנחה שאנו לא יודעים לזהות מי בזנות וטוב לה ואנחנו יודעים שרבות נפגעות, אז הטענה היא שרצוי להתמקד בתופעה הפוגענית הרווחת גם אם ההכללה הזאת אינה מלאה לגמרי.
על מנת שזנות חופשיה ומאושרת תתקיים הכרחית שתתקיים גם זנות פוגענית כי ברגע שהפרקטיקה קיימת הפוגענות היא חלק מהטבע שלה גם אם לא נחלת כולן.
אם זה נכון, השאלה היא האם התועלת וההנאה של הלא נפגעות שווה את סבלן ואומללותן של הנפגעות?
ירמיהו, כמה עובדי ניקיון אתה מכיר שלא עובדים במצוקה? האם רובם העבודה הזו היא חופשיה ומאושרת? מה פתאום המוסר האישי שלך ושל זוארץ צריך לקבוע לאחרים כל עוד אינם פוגעים בזולתם?
למשל עישון טבק חמור מהזרקה עצמית של סם שכן המעשן גם חובל בעצמו וגם בבני אדם בסביבתו בייחוד עם יש ילדים. לידו או קרוב אליו מספיק כדי לשאוף את הרעלים והקרינה הרדיואקטיבית מבגדיו.
בנוסף הכמות האדירה של הבדלים הנזרקים לכל עבר מזהמים את מי התהום שכולם שותים מהם.
אז ברור שהצעת החוק אינה מידתית פופוליסטית וצבועה
חזקי, קודם כל אני מבקש לתקן טעות שחלקית נבעה מכך שטעיתי בניסוח וחלקית מכך שלא קראת את התיקון שלי. אני לא בסל אחד עם זוארץ. אני מתנגד להצעת החוק של זוארץ, אני מתנגד להפללת לקוחות בזנות. הטעם לכך היא לא בגלל שזכותם של גברים לצרוך שירותי זנות ולא בגלל שזכותן של נשים לעסוק בזנות, אלא בשל החשש הסביר שהפללת הקליינטים תפגע בעוסקות בזנות יותר מאשר הפגיעה שהן כבר נפגעות היום. אני מתנגד להפללה בגלל הגברת נזקים ותוצאות רעות ולא מפני שזה יפגע בחופש להתנות מין בכסף או בחופש העיסוק.
אני חושב שזה לא מוסרי לצרוך שירותי זנות, אבל אני לא חושב שאי המוסריות צריכה להיתרגם לפליליות.
לדעתי אין טיעון אנלוגי מוצלח בין עוסקות בזנות לעובדות ניקיון:
ראשית, עבודת הניקיון לא כרוכה בתוצאות רעות ובנזקים כמו הזנות. לפחות אין מחקרים שמראים על נזקים דומים. עבודת ניקיון לא כרוכה באונס, אלימות ופוסט טראומה בהיקף שמתקרב להיקף שקיים בזנות. על מנת שתהיה כאן גזירה שווה או היקש, צריך או להראות מחקרית על פוגענות דומה בעבודות ניקיון או להראות שהמחקרים על פוגענות רבתי בזנות הם מופרכים.
שנית, בניקיון יש יחס מידתי כלומר יש פרופורציה בין נטל המשימות והמטלות בעבודת הניקיון לבין הצורך החברתי והמטרה או היעד או התכלית או האינטרס החברתי-ציבורי בניקיון.
לעומת זאת בזנות אין פרופורציה כזו. הנזק הוא עצום וכל זה למען מה? למען סיפוק צרכים מיניים של גברים. הנזק כאן לא שווה את התועלת. ביחסי עלות-תועלת אין כאן מידתיות. מידתיות כזאת קיימת בעבודת ניקיון. לכן בניקיון אין ניצול בעצם עבודת הניקיון ובזנות יש.
נוסיף עוד: הנזק שייגרם לגברים בעולם שאין בו זנות הוא נמוך יותר מהנזק שייגרם לנשים העוסקות בזנות אין טענה שהזנות חיונית לבריאות הנפשית של גברים ברמה כזאת שמוצדק לפגוע עד כדי כך בבריאות הנפשית של נשים.
זה לא המצב בעבודת ניקיון. הנזק שייגרם לציבור אם אף אחד לא יעבוד בניקיון [פגיעה תברואתית סניטארית שהיא פגיעה בבריאות עקב הלכלוך והזוהמה פגיעה באיכות הסביבה או הגנת הסביבה פגיעה אקולוגית] גבוה מהנזק של עובדי הניקיון בעבודתם.
שלישית, הזנות נחשבת עיסוק בזוי עם סטיגמה וקלון. עבודת ניקיון היא אמנם עבודה בסטטוס נמוך, יוקרה [פרסטיג'ה] נמוכה אבל אין לה את עוצמת הסטיגמטיות והיחס הבזוי שכרוכים בזנות. "זונה" היא ביטוי נאצה ו "עובדת ניקיון" לא.
ההשלכה החברתית שיש לזנות על היחס לנשים באופן כללי לא מתקיים בעבודות ניקיון.
אבל מכאן לא נובע שלא ייתכן שבעבודות ניקיון לא יתקיים עושק וניצול. ייתכן שעובדות ועובדי ניקיון תהיינה מנוצלות ויהיו מנוצלים ועשוקים. אבל, אם יש עושק וניצול בעבודת ניקיון הדבר נובע מתנאי העבודה והעסקה הספציפיים, של עובדת פלונית ומעסיק אלמוני, עקב הסכם עבודה או חוזה עבודה מסוימים ולא עקב עבודת הניקיון לכשעצמה. לא ניתן לומר שעבודת ניקיון באשר היא מהווה עושק וניצול אלא בשל תנאי העסקה המסוימים. הפגיעה היא לא פגיעת מאקרו של כל עבודת ניקיון באשר היא, אלא פגיעת מיקרו.
אבל הטענה היא שמחקרים על זנות מראים פגיעה ברמת המאקרו ולא שהדבר תלוי בתנאים של כל עוסקת בזנות אינדיבידואלית. רימלט טוענת שהטענה על אותה עוסקת בזנות שלא כפופה לפגיעות הזנות לא קיבלה תמיכה אמפירית ואם יש כאלה אז מדובר במספרים זעומים. מצב דומה לא הוצג בעבודות ניקיון.
יתכן שהשכר בעבודת ניקיון נמוך מדי ואז השכר צריך לעלות, אבל אין להפסיק להעסיק עובדי ניקיון. השכר לעובדי הניקיון אם הוא לא שכר עושק, מסייע כלכלית לבני אדם שאחרת יתקשו להתפרנס. עבודת הניקיון גם מצמצמת את האבטלה.
כך שאני לא יכול להסיק מסקנה שנזקי עבודת הניקיון עולים על הנזקים של הימנעות מהעסקת עובדי ניקיון.
אדם שלא מקיים יחסי מין, יכול לסבול אבל לפחות אחרים לא חודרים לגופו נגד רצונו לא משפילים אותו לא אלימים כלפיו. הוא סובל מכך שהוא לא מקיים מגע עם גוף אחר אבל לפחות אין מישהו שמקיים איתו מגע נגד רצונו.
יש הבדל בין תסכול שאדם לא יכול לחדור למישהו אחר אבל אף אחד לא יחדור אליו נגד רצונו בגלל אילוצי פרנסה לבין אדם שחודרים אליו בגלל אילוצי פרנסה.
לא ראיתי מחקרים על קבוצת בני האדם שיש להם חסך מיני שיש להם נזקים דומים לנזקי הזנות.
פעם שנאתי את ענת קם הבוגדת.
בהווה, אחרי כמה שנים שאני קורא את הבלוג הזה, אני מעריץ את ענת קם הנבונה והמפוכחת.
היא לא הייתה בוגדת.
ענת, גם דעתי שאין להפוך את הזנות לפלילית[ כי היא לא תעלם!
כזכר נראה לי שמין לזכרים הוא כמו מזון ויש כאלו שהרעב והקושי לכבוש את ייצרם מוציאם מדעתם ומביאם למעשים פוגעים בזולתם .
החמור יותר כתוצאה מהיותה עבירה הוא: שסיפוק יצר מיני יהיה לגמרי במחשכים בעלות גבוהה ויותר אלימות. מאידך העלות הגבוהה עלולה להביא ליתר פשיעה מינית מכיוון שאי היכולת לצרוך שירותי מין יעלה את הפשיעה המינית.
לשמחתי אני אישית לא הגעתי למצב של צריכת שירותים אלו,
אך בנסיבות מסוימות ערכתי שיחות עם נותנות שירותי זנות והן שתפו אותי ברצון..
רובן היו עצמאיות וברמת בחירה של בעלי עיסוק אחר לפרנסה.
חלקן מגדלות ילדים לבדן והרבה מהן מפנטזות למצוא אחד קבוע שיממן אותן בסכום קבוע חודשית עבור השירות.
בכל זאת זה לא כל כך נעים (בהמעטה) לעמוד שעות ברחוב.
חזקי, אני מבקש להתייחס לטענה שאי היכולת לצרוך שירותי מין יעלה את הפשיעה המינית.
הטעות בטענה הזאת הוא ההנחה שצריכת שירותי מין לא כרוכה בפשיעה מינית [ופשיעה לא מינית] כך שפשיעה מינית מצויה רק מחוץ לזנות אבל בתוך מסגרת הזנות אין דריסת רגל לפשיעה המינית.
בהנחה שתמונת המחקר שהבאתי מייצגת את המציאות, אז צריכת שירותי מין בעצמה כרוכה בפשיעת מין רבתי וגם בפשיעה לא מינית. לכן, על מנת שזנות תצמצם את הפשיעה המינית היא צריכה לצמצם כך שהפשיעה המינית בזנות+הפשיעה המינית מחוץ לזנות תהיה יותר קטנה במצטבר מהפשיעה המינית אילו לא תהיה זנות.
מספר נתונים אמפיריים המופיעים בספרות האקדמית-מחקרית על התוצאות ההרסניות של הזנות.
הקדמה: יכול להיות שיש נתונים אחרים אבל רק את אלה אני מכיר. אני לא טוען שאני מכיר הכל וגם לא חיפשתי, אלא רק בנתונים האלה נתקלתי.
רימלט מצטטת מחקר לפיו נשים ונערות העוסקות בזנות עוברות אונס אלים בערך אחת לשבוע, תדירות של פי 200 מהאוכלוסיה הכללית [אלה איל, "הנשים הנעלמות מן העין" נייר מדיניות בנושא: זנות בישראל בין מיסוד להפללה, ע' 4 , Hunter, S.K. (1994) 'Prostitution is Cruelty and Abuse to Women and Children', Michigan Journal of , Gender and Law 1: 1-14
בתוך אמיאלה קאופמן, "מהי הזנות-תובנה לתוך קהילת הנשים בזנות", דו"ח מכון תודעה 2005, ע' 4, נויה רימלט, על זנות, מגדר ומשפט פלילי: הרהורים על הצעת החוק להפללת צרכני זנות, ע' , 471]
אולם, יערה רשף מציינת שבמחקר להלן 63% מהעוסקות בזנות דווחו שנאנסו
82% מהעוסקות בזנות נחשפות לאלימות פיזית וכ- 55% מהתקיפות מתבצעות ע"י לקוחות. אלימות של לקוחות קיימת בכל סוגי הזנות ואין הבדל בין זנות רחוב, זנות בדירה, במכון ליווי ובבית בושת [רימלט, שם, וכן
E. Reyes, Dinorah Alvarez & Ufuk Sezgin, Prostitution and Trafficking in Nine
Countries: An Update on Violence and Posttraumatic Stress Disorder, 2(3/4) J.TRAUMA
PRACTICE 33, 34 (2003), available at http://www.prostitutionresearch.com/pdf/Prostitutionin
להלן Prostitution and Trafficking in Nine Countries
[לפי רשף 71% דווחו על אלימות פיזית כלפיהן לפי המחקר לעיל]
הספרות המקצועית מצביעה על חמישה מאפיינים מרכזיים לעוסקות בזנות: כניסה לזנות בגיל צעיר לרוב גיל ההתבגרות, היסטוריה של ניצול מיני והתעללות, מצוקה כלכלית, בריחה מהבית והתמכרויות בעיקר לסמים.
כמו כן, אונס, אלימות [פיזית, מילולית ומינית], הטרדה, השפלה וביזוי הם חלק מהעיסוק היומיומי בזנות.
במחקר של 854 מרואינים שעסקו בזנות מתשע מדינות שונות נמצא ששיעורי הפגיעה הפיזית, המינית והנפשית הם גבוהים יותר וגם אין הבדל בהקשר זה בין זנות רחוב לזנות מועדונים ואין הבדל בין מדינות בהן הזנות ממוסדת למדינות בהן הזנות או היבטים שלה הם אסורים. לכן, העוסקות בזנות סובלות מנזקים בריאותיים קשים כגון הפלות חוזרות ונשנות, קרעים באיבר המין, מחלות מין כרוניות, איידס ומוות מאלימות או מנת יתר. עקב כך הן מפתחות תסמינים של לחץ נפשי הכוללים הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות, התמכרויות, הפרעות אישיות ודיכאון.
המחקר המקיף ביותר על נזקי הזנות התבסס כאמור על ראיונות של מאות עוסקים בזנות בתשע מדינות והוא גילה כי 68% מהעוסקות בזנות לוקות בתסמונת פוסט טראומטית בעוצמה דומה לזו שנמצאה אצל חיילים נפגעי הלם קרב.
Prostitution and Trafficking in Nine Countries] שולמית אלמוג, זנות: לקראת המשגה משפטית של קלון חברתי, בתוך: זנות, לקראת המשגה של קלון חברתי 13, 13-17, רימלט, שם, עמ' 474-475]
כמעט 90% מהעוסקות בזנות היו חפצות לעזוב את הזנות אך רק מעטות מצליחות לעשות זאת ללא עזרה מבחוץ.
במחקר בהולנד נמצא שמקרב העוסקות בזנות 90% מדווחות על תחושת עצבנות 75-80 אחוזים על דיכאון, תוקפנות חוסר אמון ואשמה. כל הנשים דווחו על לפחות בעייה רגשית אחת או פסיכו-חברתית . במחקר אחר בהארלם, ניו יורק נמצאה רמה גבוהה יותר של מצוקה נפשית בקרב נשים שסחרו במין. חומרת הסימפטומים נמצאה גבוהה יותר מזו המצויה בקרב אוכלוסייה המטופלת במסגרת טיפולית [שולמית אלמוג, זנות: לקראת המשגה משפטית של קלון חברתי, ע' 17 הערה 4, אביטל מרמלשטיין, העיסוק בזנות כטראומה]
נמצאה גם בעיית ניכור עצמי, הנמכת תפיסת העצמי, נטייה לקהות חושים ודווח על כאב נפשי [אלמוג, שם, ע' 18, דו"ח הועדה לבדיקת בעיות הזנות, עמ' 15-19]
הזנות היא קלון חברתי סטיגמה, לכן העיסוק בזנות מלווה בחשש ומתח מתמיד מפני חשיפה והרגשת ניכור ובידוד מהחברה. [שולמית אלמוג, זנות: לקראת המשגה משפטית של קלון חברתי, ע' 18]. בסקר של מינה צמח ב 2004 הוצגה שאלה: אילו הייתם מעבידים ולפניכם הייתה מועמדת שבעברה הייתה זונה. 34 אחוזים היו מקבלים אותה לעבודה בוודאות 26 סברו שהיו מקבלים אותה 12 אחוזים היו דוחים, 22 אחוזים דוחים בוודאות [אלמוג, שם, ע' 18, הערה 8]
עוסקות בזונות חושבות שאם יפסיקו לעבוד הם לא ימצאו את מקומן בעולם.
נשים בזנות לוקות יותר בבעיות בריאות של מחלות מין בעיות גיניקולוגיות, בעיות בבריאות הפה [אלמוג, שם]
הפגיעה היא דומה בין זונות רחוב לבין זונות בדירה או בבתי זונות [בתי בושת] [אלמוג, שם].
לגבי הטענה:
"גילוי עריות והתעללות מינית בקטינים הם פשעים חמורים בהרבה מתשלום עבור מין. על כן, מציאותן של זונות כ "כליאי ברק" לספיגת פנטזיות חולניות של הורים על ילדיהם חשובה."
ראשית, לא הוצג מחקר שמראה שזנות מפחיתה גילוי עריות
שנית, נניח שזנות מפחיתה גילוי עריות. במקרה כזה צריך לנסח נכון את התופעה. לא "תשלום עבור מין" מפחית את גילוי העריות אלא "אונס, אלימות, פוסט טראומה, וסבל בכלל" מפחיתים את גילוי העריות. זאת המשוואה וזה האיזון בהנחה שמניחים שזנות כרוכה בתוצאות ההרסניות האלה במספרים גבוהים יותר או גבוהים פחות.
שלישית, הטענה הזאת רלבנטית ליחס של המשפט לזנות אבל לא ליחס המוסרי לזנות. מבחינה מוסרית יש חובה גם לא לבצע גילוי עריות וגם לא לאנוס, להפעיל אלימות ולאמלל בדרך כלשהי עוסקות בזנות.
ולדעתי יש גם חובה מוסרית [להבדיל ממשפטית] לא לצרוך זנות.
כאן אני מגיע אל הזכות להתפרנס מזנות
מרוב התמקדות בנשים וזכותן להתפרנס, שכחנו לדבר על הצד השני לעיסקה שבלעדיו לא תהיה זנות אפילו במיל, שהרי צריך שניים לטנגו. הצד של הגברים הלקוחות. מה קורה לזכות שלהם?
האם לקליינטים, יש זכות להתנות את מתן כספם לנשים בכך שהנשים יקיימו איתם יחסי מין?
בנוסף לזכות להתפרנס צריך לדבר על הזכות להתנות העברת כספים ביחסים סקסואליים. הזכות הזאת כבר לא תלויה בפרנסה. אם גברים כל כך רוצים לתת מכספם לנשים עניות הם יכולים לעשות זאת בלי לומר "אם לא תקיימי איתי יחסי מין לא אתן לך אגורה".
אם הקליינטים מתנים כך את מתן כספם האם זה לא נקרא ניצול או עושק?
הגברים הלקוחות אין להם מניע להגדיל את הכנסתן של נשים. המניע שלהם הוא סיפוק מיני וכדי להשיג את זה הם מנצלים את הצורך של נשים בפרנסה. הזכות שצריך לדבר עליה היא לא רק הזכות להתפרנס וחופש העיסוק, אלא הזכות לסיפוק מיני ומה היא כוללת. האם היא כוללת גם את הזכות להתנות מתת כספי ביצירת סיפוק מיני? האם לגברים יש את זכות הבחירה להתנות התניה כזאת?
אם לגברים אין זכות בחירה להתנות מתן כסף במין, אז אין זכות לצד אחד של טנגו הזנות לרקוד את הריקוד הזה ואם הוא באמת לא יקח לעצמו זכות שאין לו אז יתייתר הדיון בזכות הצד השני להסכים להתפרנס מזנות.
אני אמנם לא חושב שהפתרון הוא לדון את הלקוחות למאסר, אבל אין לי הרבה מילים טובות לומר על אותם אנשים. אני רק לא מתרגם את הביקורת שלי כלפיהם לענישה פלילית, אבל ביקורת יש.
ואין לי גם מילים טובות לאותן פמיניסטיות רדיקליות שכתבו לי (ולאחרים) שאם אני מתנגד להפללת לקוחות אז אני כנראה תומך בכך שלקוחות יצרכו שירותי זנות ואפילו תהו אם אני בעצמי צורך שירות זנות, גם את זה כתבה לי פמיניסטית באתר אינטרנט סוציאל-דמוקרטי, שמאוד "התפעלתי" מיכולת ההיסק שהיא הפגינה.
היי ענת,
זו חשיבה די פרגמטית וריאלית, מסלול המיסוד כמו בשימוש בסמים קלים יכול רק לעודד צמיחה חברתית וכלכלית, אך שני גורמים צרמו לי בקריאה, העדר ההיבט על השוק השחור, והעובדה שהמקצוע שלי עתיק יותר משלהן.
איתי
benzitai@gmail.com
ממליץ על פוסט של נדב פרץ-וייסוידובסקי-ד"ר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית אשקלון- זנות: פתרונות סוציאל-דמוקרטיים.
לא מיסוד ולא הפללה
http://www.blacklabor.org/?p=52709
שהאלים ישמרו אותנו מלימודי רוחב….
ידעתי שהמייל הזה מוכר לי מאיפשהו
שלום גם לך
Use it.
"עכשיו שקיבלתי את ה-95"?? הגם את ברוטוס?
*כשקיבלתי!!*
אתה טועה. צא מנקודת הנחה שאף פעם אין לי טעויות דקדוק (לכל היותר הקלדה וגם אותן אני משתדלת לתקן מהר). אם משהו נראה לך מוזר בעין, לך ובדוק אותו.
דעתי היא לתת לבני אדם חופש לכתוב ולדבר בעברית שגויה ועילגת וגם חופש לא להתאמץ ללמוד להשתמש בעברית נכונה אם הם לא מעוניינים לעשות את המאמץ הזה. אני תומך בהימנעות מלהעיר להם על טעויות לשוניות. העיקר שמבינים מה הם רוצים לומר. טעויות בתוכן [למשל טעויות מוסריות] הן הטעויות שנראות לי חשובות ולא טעויות דקדוקיות.
אני דווקא מהטהרנים אבל יש כאן מקום לכולם. טעויות מוסריות, אגב, הן דבר שהרבה יותר קשה לזהות (ואולי בגלל זה קל להצמד לפורמליות של כללי השפה).
פינגבק: כשהאקטואליה והאקדמיה נפגשות | anatkamm